ז בתמוז התשפ”ד
13.7.2024
כניסת השבת בירושלים: 19:11
יציאת השבת בירושלים: 20:28
פרשת השבוע: פרשת ”חקת”
"ומשה היכה על צור
במטה הכה על סלע, סלע
ויצאו ממנו מים, מים"
(מתוך השיר הפלא ופלא מילים: יעקב דוד קמזון לחן: ידידיה אדמון)
"השמעת איך בנגב
ארץ מול שמיים
מתפללת רגב רגב:
הבו לנו מים.
מים! מים!
הבו מים!
כי צמאנו,
מים!"
(מתוך שיר המים מילים: אברהם שלונסקי לחן: ורדינה שלונסקי)
נושא המים הוא אחד המוטיבים בהם מזוהה הפרשה. המדבר החרב והצחיח, יתבע נושא שכזה. מים הם סם החיים. בכוחם להחיות את הטבע, להרוות את הצמא, להעניק חיים ולהפוך מדבר לנווה.
"וְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֨נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ אֶל־הַמָּק֥וֹם הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה לֹ֣א ׀ מְק֣וֹם זֶ֗רַע וּתְאֵנָ֤ה וְגֶ֨פֶן֙ וְרִמּ֔וֹן וּמַ֥יִם אַ֖יִן לִשְׁתּֽוֹת" (במדבר, כ', ה).
תלונה זאת הגיעה מיד לאחר מותה של מרים, אחות משה. מרים הייתה בתודעתם של בני ישראל מקור חיים. העם פסק מלכת וחיכה שמרים תרצה את עונשה, לאחר שהורחקה מהמחנה. עפ"י רש"י, העם נכרך אחרי מרים, שהפלא ופלא, לכל מקום שישראל הלכו אליו ומרים בתוכם, המים היו עולים ובאופן ניסי היה נוצר פתח – כפי הבאר. על כן נקרא נס זה "באר מרים". בשמה מפכים ומצטלצלים המים והים.
בספר "התודעה" ישנו תיאור ציורי של אותה באר, שעשתה את מסעה עם בני ישראל, כל עוד מרים הייתה בחיים. "נשיאי ישראל באים וסובבים אותה במקלותיהם ואומרים עליה את השירה "עלי באר ענו לה – עלי באר!" והמים מבעבעים ועולים כעמוד למעלה, וכל אחד ואחד מהנשיאים מושך את המים במקלו, איש לשבטו ואיש למשפחתו… " (מדרש רבה).
לאחר פרדתה של מרים מן העולם ומהעם, נעלמה גם הבאר ונעלם נס המים. הצימאון והצורך התמידי במים, הובילו לפתחו של סיפור "מי המריבה", ולקץ חייהם של אהרן ומשה.
"וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָֽעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵֽינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהֽוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֨יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָֽעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם" (במדבר, כ', ז-ח).
ההוראה הייתה לדבר אל הסלע… משה, המנהיג שספג כבר מהעם תלונות אינספור, נשחק ועייף. הוא מכנה את העם "המורים", מגלה חוסר סבלנות וחוסר יכולת אפילו לחזות את הנס הבא בתור – והוא מכה בסלע!! בעשותו כך, עבר כמה עבירות: לא קיים כלשונו ובנאמנות את דבר ה', לא הקשיב לה', הקטין את עוצמת הנס האלוהי לפיו בדיבור בלבד, ולא במכות, יצאו המים מן הסלע, והציג את עניין הוצאת המים מהסלע, לא כשליחות מאת ה', אלא כמעשה שבא מכוחם ועוצם ידם שלו ושל אהרן.
"שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם" (שם, י). בהכותו על הסלע פעמיים, מגיע משה אל סוף יכולותיו כנבחר אלוהי. חוסר האמון באופי המשימה אותה התבקש לבצע – הוא שינה את דבר אלוהים. אם כינה את העם "מורים", הרי גם הוא היה אחד מהם. כך, משה לא זוכה להיכנס אל הארץ המובטחת – זה עונשו!
אך מהי המשמעות של ראיית הארץ מנגד מבלי להיכנס אליה? שאלה הניתנת לפרשנויות רבות, חלקן תמוהות ומעוררות מחשבות. בהכאה על הסלע, איבד משה את מנהיגותו, שכן לא השכיל להשתמש בה באופן הראוי, בשעת מצוקה ומבחן. ואולי, סגנון הנהגתו של משה היה מתאים למסע בן עשרות השנים במדבר, ואילו הדור הצעיר יותר, זה שיכנס לארץ כנען, זקוק להנהגה מסוג אחר.
תובנה חשובה מאין כמוה, שבני אנוש מתקשים לעיתים לעכל ולהפנים – יש מצבים בהם נדרשת החלפת המנהיג, גם אם היה טוב, ראוי ומעולה. לא כל שכן אם לא היה כזה. מנהיגים חייבים להתחלף באחרים, המביאים יכולות, עוצמות, סגולות ותובנות חדשות ומרעננות.
הביטויים: "תם זמנו", "תם הטקס", "סוף הדרך", "סוף דבר", אלה ואחרים, הם נושאי הדגל בסוף פרשתנו ובעתיד הקרוב.
ואנחנו בינתיים נתרענן במים.
ישושום מדבר וציה
מילים: מן המקורות
לחן: דוד זהבי
ישושום מדבר וציה
ותגל ערבה
ותפרח כחבצלת.
כי נבקעו במדבר מים
ונחלים בערבה.
