יד בתמוז התשפ”ד
20.7.2024
כניסת השבת בירושלים: 19:08
יציאת השבת בירושלים: 20:25
פרשת השבוע: פרשת "בלק"
בדרבי בין משה, נביאו של עם ישראל, לבין בלעם, נביא האומות, ניצח משה. שניהם ניחנו בסגולות אלוהיות, אך משה, היוצא מבית המלוכה לראות את שלום אחיו, נוטש עושר וגדולה, ומקבל על עצמו להושיע ולגאול. הוא נבחר לאחר שנצפה כרועה צאן הדואג לבעלי החיים ולהגנתם. ואילו בלעם, יוצא למשימת "הקללות" לאחר שהובטח לו עושר רב, כבוד ומעמד. אדם שלא חשך שבטו והיכה את אתונו ללא רחם.
סיפור הפרשה בקצרה… מלך מואב, בלק, מבין שעם ישראל הנוהר לעברו בדרכו לארץ כנען, יגבר עליו ויכניעו. כדי לקדם את פני הרעה הוא שוכר את שירותיו של בלעם, שהיה ידוע כנביאם של הגויים, לקלל את עם ישראל. בלק ידע שבמלחמה נגד מנצחי האומות, הוא יובס. לכן ביקש להקדים ולהביסם בכוחה של המילה הרעה. בכוחה של הקללה.
אתונו של בלעם, המשמשת ככלי רכבו, נעצרת לאחר שמלאך ה' נראה אליה, דוחק את צעדיה וחוסם את דרכה. בלעם לא חס אל האתון ומכה אותה, אך זו מסרבת להתנגד למלאך ה'. האתון פוצה את פיה ומדברת אל אדונה:
"וַיִּפְתַּ֥ח יְהוָ֖ה אֶת־פִּ֣י הָֽאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶֽה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים׃ וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־חֶ֨רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ׃ וַתֹּ֨אמֶר הָֽאָת֜וֹן אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלוֹא֩ אָֽנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַֽעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לֹֽא" (במדבר, כב', כח-ל).
סוף הדרמה – אלוהים מאלץ את בלעם לברך את עם ישראל במקום לקללו.
נראה שגם כיום אנו זקוקים להשגחה אלוהית שכזאת. אויבינו שבצפון, ראו גם ראו את ההרס העצום שבא על עזה בדרום הארץ. הפחד מפני ישראל מביא אותם להתגרות הרת גורל ולהתייעצות עם כל מי שיכול להפעיל עלינו לחץ, כבלעם בן בעור.
בלעם התאפיין בשלוש תכונות שליליות – עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה. שלוש תכונות שליליות אלה, ההפוכות לשאיפת הטוב, להסתפקות במועט וענווה, הן שהכשילו אותו. שאיפתו להתקדש ולהתקשר אל כוחות קוסמיים בעזרת קסמים וטקסים מאגיים, לא התממשה. כדי להגיע למחוזה של השכינה יש להשקיע באפיקי המוסר, הברכה, אהבת הזולת, האמונה באל, טוהר וקדושה.
פרשה זו מעוררת בנו מחשבות רבות על כוחות על טבעיים, על מאגיה שחורה, סודה של האפיזודה על האתון המדברת, כמו גם על כוחו של הרוע ומשקלו הסגולי, על הרצון להיות מכובד ועשיר וכיצד מביע אלוהים את אהבתו לעם ישראל דווקא בברכותיו של בלעם.
"כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב" (שם, כג', ט). אם כן, בדרך אגדתית ומסתורית מאוד, נרקם סיפור שהוא המוטיב העיקרי בפרשה. זהו סיפור אהבתו של ה' לעם ישראל. כוחן של המילים שהיו מכוונות לצאת כקללות נמרצות ולהביא להשמדתו של עם ישראל, הפכו לברכות.
"מַה־טֹּ֥בוּ אֹֽהָלֶ֖יךָ יַֽעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃ ו כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּֽאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהוָ֔ה כַּֽאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם" (שם, כד', ה-ו). זוהי תחילתה של ברכת בלעם, אותה שם האל בפיו. נביא הגויים, בלעם, מוציא מפיו דברי שבח עמוקים וזאת עפ"י חכמים, כי ידע שכל העולם עומד על תפילותיו של עם ישראל.
דווקא אחת מברכותיו של בלעם, טומנת בחובה את היסוד לדרך של אושר אמיתי. בלעם מתרשם מהעובדה שפתחי אוהליהם של בני ישראל לא פנו זה לעברו של זה, וכך שמרו על צניעות משפחתית, על הסתפקות במה שיש לך, מבלי לפזול ולבדוק האם "הדשא של השכן ירוק יותר". מיקום האוהלים במחנה ישראל ביטא את העובדה שלכל אחד יש חיים משל עצמו, גורל וייחודיות פרטית ואישית. אדם העסוק בתצפית לתוך האוהל של שכנו, חברו, זולתו, מתנתק מאישיותו ומשורשיו, ומגיע לתחושת אכזבה, ייאוש, עצב וקנאה.
"מַה־טֹּ֥בוּ אֹֽהָלֶ֖יךָ יַֽעֲקֹ֑ב", משפט הפותח מידי יום תפילה, עת ייכנס היהודי לבית הכנסת. משפט מפתח, המקפל בתוכו את מירב הרעיונות לעוצמתו, אושרו, ניצחונותיו ויחסי הגומלין בין האדם לאלוהיו.
בלעם, שהיה קוסם, מנטליסט וחד פעמי כאישיות רמת מעלה, לא הבין שלקללות אין מקום בעולם השקט, הברכה, העמל, השלום והשלווה. עינו הרעה ונפשו השפלה, התסיסו את השאיפות הכמוסות, שלו ושל בלק מלך מואב. שניהם לא הבינו כמה יפים ונעימים הם החיים של היושבים בצל עץ התמר לאור ירח ומנגינת כינור תרכך כל לב. גם אם עם שלם ירצה לעבור בארצך, אז מה?! עזור לו..!
צל עץ תמר
מילים: אפריים וינשטיין
לחן: חיים קוברין
צל עץ תמר ואור ירח
ומנגינת כינור תקסים את הלב
עולה הצליל רועד בוקע
ממיתרים נשפך כאב
נגן כינור נגן שירך
מה רב החושך והשקט סביב
מנגינותיך ישכיחו את סבלי
נגן נגנה לקול צליליך מה נעים הוא החלום
נגן נגנה ישמע ירח את קולי שם במרום
הוי למה למה בשפתיך הקסמתני
ליבי כבשת ועזבתני
אוהב כואב וסובל
נדם כינור
נחבא ירח
ובדממה הד מנגינה
עוד נשמע
על מה ולמה אל יודע
על מה עולם אכזר ורע
מערפילי עפר תופיע
דמות אהובה תווי פנים מוכרים
כינור ישמיע
שי זכרונות כה נעימים
נגן נגנה…
