מחיאות כפיים סוערות לעופר ינאי. לקום ולהריע לבוס האנרגטי של הפועל תל אביב שלא מבזבז אף שניה. הוא רוצה הכל כאן ועכשיו ושום דבר לא עומד בדרכו. אמר שהוא רוצה יורוליג ונחוש לקיים, הבטיח להיות שם בפיינל פור ומזיז כל מעצור בדרך. הידד, כיפאק, סחתיין. כשג׳ונתן מוטלי הגיע דיירקט מפנרבחצ'ה שפשפנו את העיניים, ועכשיו פטריק בברלי, החבר של לברון, חותך מהאן.בי.איי ועושה פה צ'ק אין. וולקאם טו איזראל גאייז, אנחנו כבר סופרים את השניות עד הדרבי.
כל כך נוצץ ומרשרש, פשוט חגיגה. רק רושמים את הצ'ק והופ מביאים לפה את הג׳מאעה של שימי ריגר. איזה כייף וכמה מדליק, ומעניין מה עוד מחכה לנו בהמשך במחלף ינאי, אנחנו רק ביולי, ואוגוסט תמיד יותר חם.
איך זה שינאי, ישראלי משלנו, משקיע יותר מאשר מתן אדלסון, שהוא אמריקאי ואמא שלו משלמת משכורת ללוקה וקיירי? טוב די לפתוח עיניים, אנחנו לא הרואי חשבון שלו, שיהיה רק לבריאות והמון בהצלחה, תייצגו אותנו יפה באירופה, למרות שחלק מהאוהדים האדומים אומרים שהם מייצגים רק את הפועל, אבל ממש לא כולם, וינאי עצמו מדגיש ומנופף בזהות הישראלית שזה יפה ומכובד.
רק שמה שינאי עושה בקבוצה שלו זה לא ממש הפועל, אלא יותר מכבי תל אביב. כי מה לפרויקט כל כך ראוותני ושאפתני ולקיבוצניקים בסנדלים? האם קבוצה ששולחת ביעף את יקיר האוהדים מנפורד כדי לעשות מקום לבברלי מסתדרת עם הצניעות והפשטות של אריק איינשטין ז"ל? איפה נפרק אותם אחד אפס של עלי מוהר ז"ל? אולי זה הזמן לשיר את ההמנון הנפלא של אריק ברמן "בוא תשב אתנו בשער שש". גיל בני שגם כן החתים עכשיו טופס טיולים היה השחקן האדום האחרון שיכולת לראות אותו מסיים משחק ויוצא החוצה לפתוח שולחן עם האוהדים בחומוס אשכרה. מוטלי זה כבר המזגנים של קניון רמת אביב, ומכאן והלאה זה כבר הסטייל של בברלי, הילס.
