בתוכנית "יציע העיתונות" בערוץ הספורט הצביע אתמול אחד המשתתפים, העיתונאי רן בוקר, על הצביעות שבה מתייחסת התקשורת לפרשת דיע סבע במכבי חיפה, לעומת מה שכנראה היה קורה אם היה הדבר מתרחש בבית"ר ירושלים. ואכן נדמה כי פרשת סבע, שבה חלק מאוהדי מכבי חיפה שורקים לו בוז ודורשים את סילוקו מהקבוצה, חושפת עתה את צביעותם של רבים בנוגע ליחס גזעני כלפי שחקנים ערבים בחלק מהקבוצות בליגת העל ואת התרפסותה של התקשורת, לא רק בסוגיה הזו, כלפי בעלי הסמכות בקבוצות אותן הם מסקרים.
בוקר לא הזכיר את נושא המאקרו שנדמה כי מרחף מעל כל המחדל התקשורתי בסיקור פרשת דיע סבע במכבי חיפה, אל מול מה שהיה קורה בבית"ר ירושלים: עיתונות הספורט ישראל הולכת ונשחקת, העיתונאים הם הרבה יותר פריקים של להופיע בטלוויזיה או לצבור עוקבים ברשתות החברתיות, מאשר מי שענפי הספורט בדמם ויעשו הכל כדי להביא סקופים למערכת. היום עיתונות היא פיגורה.
כך למשל אנו יכולים לצפות בתוכנית המכונה "חדשות הספורט", בדיוק באותו ערוץ בו הופיע בוקר, אך לעיתים רבות מה בכלל מחדשת "חדשות הספורט"? שורה של כתבים המסקרים קבוצות שונות בליגת העל בכדורגל ובכדורסל מופיעים בזה אחר בזה או מוסרים את ידיעותיהם כביכול דרך המגישים – אך למעשה כמעט ואין חדש. "חדשות הספורט" היא בלא מעט מקרים – "סיכום הספורט", סיכום אירועי היום.
וכך למעשה, כתב של קבוצה מוצא את עצמו נאנק תחת יחסיו עם דובר הקבוצה, בהיעדר מקורות או יכולת לטפח כאלה, מה שקורה גם לעתים במדיה הכתובה ולא רק המצולמת, עד שלבסוף גם העובדה שחלק מאוהדי מכבי חיפה שורקים בוז ורוצים להעיף הביתה את דיע סבע – הופכת לעובדה שמישהו מציין ככה בחצי פה, אך לא ברעש גדול.
היכן הדבר יהיה הרבה יותר נוח לסיקור עבור כל כתב? ניחשתם נכון, בבית"ר ירושלים, שבה כבר יצאה התדמית הגזענית למרחוק והנשוא מוכר ולכאורה צפוי. אם דיע סבע היה עובר אירוע כזה בבית"ר, הרי שהתקשורת היתה מתבטאת בקול רם ותקיף, בעיקר מפני שבית"ר היא מטרה נוחה, שכבר רגילה לסוג כזה של ביקורת עליה. רוב הכתבים של היום רוצים בעיקר להצטלם, בעודם אומרים את המובן מאליו שלא אמור להכעיס איש.
נו טוב, נעבור לשאר החדשות.
