עדיין אין לדעת לאן פניה של בית”ר ירושלים. אם לצמרת, כמו שהעידו הניצחונות בגביע הטוטו בדרבי ונגד חדרה, או לתחתית, כמו שסימן ההפסד באשדוד, ורק דבר אחד ברור כבר עכשיו, אוהדי בית”ר נכנסו לאטרף לא נורמאלי ובכוחם לדחוף את השחקנים קדימה ולמעלה.
בית”ר נראתה טוב בדרבי, טוואמסי הוא שחקן מצוין שמגיע בול לעמדה החסרה, אבל הג’וקר של בית”ר לא נמצא על הדשא, אלא במרומי היציע. אם האוהדים ימשיכו להתלהב, זו תהיה עונה שלא תישכח.
עד עכשיו האוהדים נותנים קונצרטים. 700 איש באו לקבל את פני הקבוצה אחרי החזרה ממחנה האימונים בשלוש בלילה למרות שלמחרת יש יום עבודה, 5,000 הגיעו למחרת כדי לפוצץ את האימון של יום שישי, 8,000 קנו מנוי ועשרת אלפים הגיעו לדרבי בגביע השוקו וזה כשיש מלחמה ואללה ודוניה.
קהל כזה מדרוב יכול בקלות להביא לבית”ר המון נקודות, בטח במשחקי הבית, כמו שברק יצחקי אמר אחרי המשחק, והוא כמובן יודע על מה הוא מדבר, כי גם הקריירה שלו נסקה לא מעט בזכות האוהדים הצהובים.
המון שנים עברו מאז האליפות האחרונה ועם ברק אברמוב כבעלים לא נראה שזה הולך לחזור בקלות, אבל לפחות אפשר לתת פייט לגדולות ובטח שלא לעשות בושות בדרבי כמו בשנה שעברה כשזה נגמר 3:0 לאדומים.
הקהל של בית”ר הוא מספר 1 ביי פאר. החשמל, האטרף, השירים, כל זה שווה לבית”ר כמעט בוודאות חזרה לפלייאוף העליון ואז הדרך לעונה טובה סלולה.
נאחל לאוהדים שחלומם לראות את הקבוצה שלהם משחזרת את הימים הגדולים יחזור. הכדורגל הישראלי רחוק אלפי מיילים מזה שמשחקים מעבר לים, אבל הוא בכל זאת זוכה לעניין בגלל מחנות האוהדים ובעניין הזה בית”ר תמיד היתה מספר חזק. אז יאללה, אודרוב יא ג’מעאה, תעשו בלגן, רוצים תואר בבית וגן.