עונת כדורגל חדשה נפתחת, וראוי ביותר שבית"ר ירושלים תעשה מחווה לחלוצה לשעבר ליאור אסולין ז"ל, שנרצח בסמוך לקיבוץ רעים, במסיבת הנובה ב-7.10.
אסולין שיחק בבית"ר ירושלים בין השנים 2004-2006, שבהן הבקיע 27 שערים ב-57 משחקים והותיר חותם גדול על היציעים הצהובים-שחורים. הוא הפך מזוהה עם בית"ר, שניסתה לגייס אותו כבר בתחילת המילניום כשמאיר פניג'ל וחבורתו רכשו את הקבוצה, אבל לבסוף, רק כשארקדי גאידמק קנה את בית"ר הפך החלום למציאות ואסולין לבש צהוב-שחור.
הוא היה חלוץ אימתני, שרף את הרחבה, חתך את הרשת, הפיל הגנות והפחיד את היריבות. אילו היה משחק היום, בטח היה נחטף לקבוצה בחו"ל היישר ממועדון נעוריו מכבי הרצליה, שהיתה רושמת אקזיט נאה וכלל לא היה מגיע לבית"ר, אבל לפני 20 שנה הכדורגל היה שונה ובית"ר הרוויחה.
אסולין היה הילד הנצחי, אהב את החיים, לא ויתר על בילויים, ולמרות שהיה שחקן מהרמה הכי גבוהה, הקפיד לשמור על כושר גם בחיי הלילה. על אף שהיתה לו משפחה וילדים שהיו כל עולמו, הוא נשאר ילד עד מותו הכואב, כשנרצח במסיבת הנובה באסון הגדול ביותר בתולדות המדינה.
הסיפור השמח-עצוב של ליאור אסולין, הוא הסיפור של כולנו. מדינה עם קצב גבוה שלא נחה לרגע, משמחה לעצב, המון כשרון, אבל לא מעט פספוסים, רגעים נוסטלגיים לעומת רגעים עצובים שלעד יהיו זכורים.
בית"ר ירושלים צריכה לזכור ולהזכיר לכולם את ליאור אסולין ז"ל, כי ההיסטוריה המפוארת של הקבוצה היא חלק מהמורשת שלה, ומי שחולם שהימים היפים של פעם עוד יחזרו, צריך לזכור ולהזכיר את העבר.
יהי זכרו ברוך לעד.
