כ באב התשפ”ד
24.8.2024
כניסת השבת בירושלים: 18:38
יציאת השבת בירושלים: 19:51
פרשת השבוע: פרשת ”עקב”
בעיצומה של מלחמה, כשקרבות עוד לפנינו ומחשבות והרהורים על חטופים, שבויים, חללים, פצועים, עקורים והרס על ראשינו, באה פרשת 'עקב' לספר לנו על גאולת עם ישראל.
זוהי אחת מהפרשות הנקראות בשבעת השבועות של הנחמה הבאה לאחר חורבן תשעה באב. אין ספק, מבחינה רגשית רבים מאתנו חשים כרגע ב"גלות". הידיעה וההבנה אודות משמעותו הפנימית של "המדבר הגדול" בו הלכו אבותינו במשך 40 שנה, היא מהות חיינו עתה – גלות ארוכה בה נמצאים אנו כמעט שנה.
והאופק, לפי פרשת 'עקב', מבטיח. אם יתרכז העם במסגרת הכוללת, יבין ויפנים את התוצאות של שמירת עשרת הדברות, יחול השינוי לטובה. אם ישמור העם את הברית בינו לבין האלוהים, מונחת לפניו רשימת הבטחות הנוגעות בכיבוש, הגנה והתיישבות בטוחה. איפה? בארץ המובטחת:
"ח אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃ ט אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵֽהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת" (דברים, ח', ח-ט).

אך בכל הטוב הזה חבויה סכנה. יש מצב שכל הטוב, השפע, ההצלחה וגן העדן הממתין לעם בארץ, יגרום לעם לשכוח בזכותו של מי הכל קרה. הלם העושר עלול להכשיל. לכן, פונה משה אל העם ומזהיר:
"י וְאָֽכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃ יא הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃ יב פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ׃ יג וּבְקָֽרְךָ֤ וְצֹֽאנְךָ֙ יִרְבְּיֻ֔ן וְכֶ֥סֶף וְזָהָ֖ב יִרְבֶּה־לָּ֑ךְ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ יִרְבֶּֽה׃ יד וְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים" (שם, ח', י-יד).
משה חושש לגבהות הלב, בשל הסטטוס החדש והשונה מאוד אליו יעבור העם עם הכניסה לארץ. עם שיעבור מהווית האין לחוות את היש והשפע. המנהיג, שאין שני לו, מציג את חווית המדבר כסם נגד גבהות הלב וזחיחות הדעת, בה עלול העם ללקות לאחר ההתיישבות בארץ.
המטרה היא להחדיר לעם את היכולת להבין את המשמעות הייחודית של "המדבר", אותו חוו שנים רבות. החיים במדבר הצחיח, השומם, היבש והחם וההתנסויות שצברו, נועדו לצרוב בתודעה לנצח נצחים מסר ייחודי לעולמי עולמים – האצלת הקדושה, חיזוק נוכחותו של אלוהים, בעולם הגשמי. רעיון המקפל בתוכו את היכולת להעריך את כל הטוב שנחת עליך, ולהכניס עמוק לתודעה את זיכרון העבר.
אמנם זיכרון של רעב, מצוקות, מחסור, קשיים ואתגרים, מידי יום, לאורך שנים, אך זיכרון זה אמור להיות התבלין המשתרבב לכל הטוב בו יזכה העם, בהתנחלותו ובהתיישבותו הקבועה בארץ ישראל. כאשר עם ישראל ילמד להעריך את הטוב השופע וילמד להגיד "מזמור לתודה" כמה פעמים ביום, גם משה בעולמו ירווה נחת.

ברור שהפרשה מושתתת על ההנגדה בין השפע בארץ ישראל לבין המחסור במדבר. התיאור המקסים של עושרה של הארץ, בפסוקים המציפים את הפרשה, לא נועד בזמנו לעורר בעם אהבה לארץ, אלא לעורר את הסגולה הרווחת פחות בקרב בני האנוש – הכרת הטוב, להעריך אותו ולזכור מאין הוא בא, איך הוא בא וכמה היה צריך להשקיע, בדרכים שונות, כדי שיגיע. הסרט הטוב הזה על הארץ האגדתית אליה יגיע העם, נועד להזהיר מפני מצב של שכחת האל. לכן ובאופן נחרץ וחד משמעי בא השיעור הארוך שלמד העם במדבר:
"יח וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַֽעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַֽאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה" (שם, ח', יח). זוהי הזירה הראויה לברכה ולהשכנת השכינה על ממלכת האדם.
בהיכנסם לארץ, יצטרכו לשמור על האיזון העדין בין תלות מוחלטת וישירה בכוחו וברצונו של האל, לבין ייחוס יהיר וזחוח של ההצלחה ליכולתו ולכוחו של האדם. כל מה שיהיה להם – הבית, היבול, הרכוש, הכסף, הנחושת והזהב – כל אלה הם בבחינת המן שירד מן השמיים בהיותם במדבר, רעבים וצמאים.
אכן בקשה, אזהרה, הסבר ופרשנות הם מרכיבי הכוריאוגרפיה במחול המתחולל בפרשתנו. קדימה ואחורה, קדימה ואחורה, אלו הצעדים והמנגינה שעל העם לזכור:
"יז וַֽאֲנִ֤י ׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֮ וַֽאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ
כִּֽי־הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־לִֽי׃
יח עֻ֭זִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מִ֝שְׂגַּבִּ֗י אֱלֹהֵ֥י חַסְדִּֽי"
(תהילים, נט', יז-יח).
ארץ
מילים ולחן: שייקה פייקוב
ארץ, ארץ, ארץ,
ארץ תכול אין עב,
והשמש לה
כדבש וחלב,
ארץ בה נולדנו
ארץ בה נחיה
ונשב בה, יהיה
מה שיהיה
ארץ שנאהב
היא לנו אם ואב
ארץ של העם
ארץ לעולם
ארץ בה נולדנו
ארץ בה נחיה
יהיה מה שיהיה.
ארץ, ארץ, ארץ,
ים אל מול החוף
ופרחים וילדים
בלי סוף.
בצפון כינרת
בדרום חולות
ומזרח למערב
נושק גבולות
ארץ שנאהב…
ארץ, ארץ, ארץ,
ארץ התורה
את מקור האור
ושפת האמונה.
ארץ, ארץ, ארץ,
ארץ יקרה,
הן הבטחת
שאין זו אגדה.
ארץ שנאהב…