כז באב התשפ”ד
31.8.2024
כניסת השבת בירושלים: 18:29
יציאת השבת בירושלים: 19:42
פרשת השבוע: פרשת ”ראה”
אם ניתן היה להניח בפני העם GPS כמערכת המזהה את הדרך הנכונה והנתיב המדויק, הייתה נחסכת מכל אחד ההתלבטות באיזה כיוון להמשיך, במה לבחור וכיצד. נפתוליה של הדרך, לא ישבשו את הגורל עד להגעה לנקודת היעד.
האל יודע את הקשיים בבחירה. יש מעלות ויש מגרעות והוא מציב את הנתונים:
"כו רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. כז אֶת-הַבְּרָכָה–אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. כח וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים–אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם" (דברים, יא', כו-כח).
הכניסה לארץ ישראל מלווה בשפע של תמרורי אזהרה: ראה!, התבונן!, עצור!, שמע! שים זכוכית מגדלת מול בחירותיך. מוטיב הבחירה הוא שיבנה לאדם את סגנון חייו. זה מה שהופך אותנו למה שאנו, מגדיר אותנו ומייצר את תג זהותנו. ל"בחירה" אמיתית צריכה להיות אלטרנטיבה סבירה – האפשרות לבחור בטוב, בחיובי והמביא ברכה ושפע. בקלות עלולים אנו לבחור, מבלי לנתח את המצב ולהשקיע מחשבה, במה שיביא עלינו קללה, אבדון וכישלון. האלוהים מציב בפני העם החלטות קשות, בעלות השלכות עתידיות. על העם להתעמת יום-יום עם החלטותיו ובחירותיו – לנשוך שפתיים ולבחור.
טבעו של האדם לאהוב את החיים, לכן גם טבעי שיבחר בצרכים חיוניים, המטיבים עמו. הסגנון המאיים הוא סגנון התאווה, חיקוי עבודת הפולחן האלילית, על כל מרכיביה. מנגד, מצוי הסגנון של בחירה בעלת ממדים רוחניים, הומניים ונשגבים כמו לבחור לעשות טוב, ולא רק להיות מתוגמל.
פרשת 'ראה' מדגישה בפנינו אחריות על מעשינו, בחירותינו והכרעותינו. הפרשה קוראת לנו לראות שהברכה והקללה הן בידינו וחלק מחיינו. כוחו של הפיתוי עלינו – ברור. המשיכה אל המרגש, המיידי ואל האסור, מעלה באדם את הריגוש שבסיכון והתעוזה שבחציית הקווים. מסרים של ריסון, עצירת דחפים, דחיית סיפוקים ושליטה ביצר, נותנים אותותיהם במשפחה, בבית הספר, במקום העבודה, בחברה ובשאר מסלולי החיים. קל מאוד להתפתות לברי ההשגה, לקל ולמענג.
חמישים וחמש מצוות ניתנות בפרשת 'ראה'. משה מודע לחוסר השוויון, לכאורה, בין הברכה והקללה, בין ההקשבה לדברי האלוהים לבין הסרבנות, בין היצר הרע לבין היצר הטוב. ועדיין מקווה שהעם יבחר נכון ויקיים את המצוות. הוא מדבר בגובה עיניו של העם, כמו אומר התנסיתי בעצמי במה שאני תובע מכם. "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם"…מבקש מהעם להזדהות אתו, עם הניסיונות והקשיים ועם עוצמת החיים המורכבים שעיצבו את גורלו. אומנם הבחירה היא חופשית, אבל המחירים שונים לחלוטין. הקשיבו לי ולהמלצתי – אני מדבר מתוך ניסיון. זה המסר! וזוהי הקריאה!
ואם יטה העם אוזנו ביתר קשב וביתר הבנה וחפץ לשמוע, להתרכז ולהפנים – ההעדפה הראשונה והחשובה ביותר היא לזכור את הברית ולקיים את המצוות שבעשרת הדברות – אזי יתקיים מעמד הר גריזים והר עיבל, בו יכרתו ברית מחודשת עם אלוהים, כתנאי לכניסתם והתנחלותם בארץ.
אז תושמד העבודה הזרה.
אז יבחר המקום בו תהיה מרוכזת עבודת ה' והעלאת הקורבנות והמעשרות.
אז יבינו משמעותו של נביא שקר, המסית, מדיח ומשלה כל מי שאין תבונה בראשו.
אז יבינו מה מותר ומה אסור לאכול מבין בעלי החיים.
אז יזכרו בדיני העבד העברי, מצוות שמיטת כספים, עלייה לרגל בשלוש רגלים.
אז ישיר משה ובני ישראל שוב את המזמור הנודע של שירת הים, ולמצער את תחילתו, "אשירה לה' כי גאה גאה"
"עוזי וזמרת יה ויהי לי לישועה".
כי זה הזיכרון הפיוטי להצלחה ולתודה. ובאותה התרוממות רוח "ושמחת בחגיך והיית אך שמח", כמצווה המלווה את סופה של הפרשה.
