ד באלול התשפ”ד
7.9.2024
כניסת השבת בירושלים: 18:20
יציאת השבת בירושלים: 19:33
פרשת השבוע: פרשת ”שופטים”
"שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָֽׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק" (דברים, טז', יח).
סמיכות הפרשה לחודש אלול איננה מקרית. זהו זמן לחשבון הנפש – במחשבה, בדיבור ובמעשה. חשבון הנפש מתחיל באיברים הקרויים "שעריך", ומהם נמשך לכל האיברים.
כשלומדים לשפוט, צריך תחילה ללמוד מה צודק – מהי שורת הדין. זו חובתו היסודית של השופט. לאחר מכן צריך ללמוד, להבין ולדעת איך מנהלים משפט, ובסוף יש להגיע להכרעה – לעתים למיצוי הדין ולעתים לפשרה – באמצעות כלים חוקתיים, חברתיים ופסיכולוגיים.
אך עוד בטרם הולכים ללמוד עריכת דין ומשפט, ולפני שיוצמד התואר הנכסף "שופט" לאדם המסיים לימודיו באקדמיה, מצווה האל "שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙". כך האחריות לצדק מוטלת על כל אחד ואחד מאתנו. בארבע מילים אלה בעצם נאמר: אתה הפרט אחראי על מעשיך ועל החלטותיך – הצודקות ואולי הלא צודקות. רק אחר כך תשפוט אחרים. כאילו נאמר: גייסו את כשרונותיכם, יכולותיכם, תכונותיכם וכל חוש הנמצא בגופכם – טעם, ריח, ראייה, מישוש, שמיעה ואחר, כדי להיות חשופים למתרחש בעולם שסביבכם. בעזרת כל אלה תנסו להבחין בין טוב לרע, בין החיובי לשלילי, בין הטהור לטמא, בין הנכון והפסול.
האדם חייב בראש ובראשונה להיות הצנזור של עצמו – של החלטותיו ומעשיו. השוטר והשופט של מעשיו, ולזכור כי גם השוטרים והשופטים של רשויות האכיפה והמשפט של העם, מפקחים על מעשיו.
אם כך, השכר והעונש בידי האדם עצמו. זוהי התובנה אליה מכוון משה. הרעיון הוא לחשיבה עצמית ביקורתית, המגבילה את החופש האישי ומציבה גבולות. אך בהגבלות והגבולות, למרבה הדיסוננס, נמצאת חירות אמיתית. אתה, בהחלטותיך, בבחירותיך ובמעשיך, מביא על עצמך את אשר יקרה לך. היכולת לחשיבה ביקורתית, למתן דין וחשבון אישי, הם תנאי להישרדות ולחיים יצירתיים ופוריים.
רק אז, כאשר האדם ידע לשפוט, קודם כל את עצמו ומעשיו, פונה משה אל הצורך בבניית מערכת אכיפה משפטית, בה יכהנו שופטים ושוטרים, כדי לעמוד בציווי האלוהי למשפט צדק. יש להקים זרוע משפטית וזרוע ביצועית, הפועלות זו לצד זו, אך בלתי תלויות זו בזו. משטרה מזה ובתי משפט מזה – רק כך יתקיים משפט צדק.
צדק הוא עניין מרכזי בתנ"ך – אולי המרכזי ביותר. הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס כתב על כך בספרו "הומניזם של האדם האחר": "הזיקה לאלוהי עוברת דרך הזיקה לבני האדם וחופפת את הצדק החברתי – הרי לכם תמצית רוחו של התנ"ך היהודי. למשה ולנביאים אין עניין בהישארות הנפש, אלא בעני, באלמנה, ביתום ובגר – זהו החיפוש אחר הצדק באופן מובהק".
פרשת שופטים מביאה אותנו להרהר עמוקות בנושא הצדק והמשפט – ברצון הכביר שמקרים המובאים בפני בית המשפט, יוכרעו על פי משפט צדק. השאיפה היא כי ההכרעה בין הצדדים תקיים דין צדק. נכון, קשה המלאכה על השופט, ועליו להכריע כאשר לעיתים מתקיים ניגוד בין "משפט" ל"צדק". "צדק" הוא אחד מערכיה הבסיסיים של אומה, חברה ומדינה נאורה ודמוקרטית. "צדק" הוא מטרת המשפט ואמת מידה להערכתו. השאיפה היא לבטל חוקים הנוגדים את הצדק ולהגדירם כלא חוקתיים. זהו חוק הפוגע בזכויות אדם, בחירותו, קניינו, פרטיותו או עיסוקו – חוק שאינו צודק בעליל.
במדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, הצדק הוא אחד מערכי היסוד המרכזיים, כפי שמהדהדים צליליו מהכרזת העצמאות: "מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל".
שומעים את קולו של מכריז הכרזה זו?! – קולו של דוד בן גוריון!
בבוכרה היפה
מילים: חיים חפר
לחן: עממי בוכרי
בבוכרה היפה
בעירי ברוכת השמש
חרב המשפט שלופה
חרב המשפט הו
כאן בשערי העיר
האמת תצוף כשמן
תנו הידד לו לאמיר
לאמיר הידד
שני אחים
רבים
אודות
הסיר
האמיר
את ראש שניהם
הסיר
והסיר הוא
האסיר של האמיר
הו
אזרחים פצחו נא בשיר
כי אמת וצדק משפטו של האמיר
אזרחים פצחו נא בשיר
כי אמת וצדק משפטו של האמיר
מה קשה לו במעונו
ובחדריו אין נחת
אלף יש בהרמונו
וחייו קשים הו
אך מוכן הוא על עצמו
עוד אלפיים ראש לקחת
כי אוהב הוא את עמו
בעיקר נשים
יום אחד
ערף
את ראש
האב
ואת בת
זקוניו
לקח
אליו
בל תסבול
האומללה
חרפת רעב
הו
אזרחים פצחו נא בשיר
כי אמת וצדק משפטו של האמיר
אזרחים פצחו נא בשיר
כי אמת וצדק משפטו של האמיר
