רק אתמול, שלישי, חקרה המשטרה בשנית את שיח’ עכרמה סברי, יו”ר המועצה האסלאמית העליונה, בחשד להסתה בעקבות ההספד שנשא בתחילת החודש שעבר בהר הבית לזכרו ועילוי נשמתו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, אסמעאיל הנייה, שחוסל בטהרן, (השייח שהספיד את הנייה שוב נחקר: מתי תישלל תושבותו בירושלים?), והנה היום הוא שב לסורו ומסית בטענה שמסגד אל אקצא נמצא בסכנה והמצב עומד בפני פיצוץ.
בראיון שהעניק לסוכנות הידיעות הפלסטינית “סנד” אמר סברי כי מסגד אל אקצא “ניצב בפני סכנה גדולה לנוכח התגברות ה”פלישות” (של היהודים) והצעדים הגזעניים ששרי ממשלת “הכיבוש” הקיצוני מאיימים לנקוט נגדו ולפגוע בזהותו (המוסלמית) והדגיש כי ההגנה עליו היא חובה שאין להזניחה”.
סברי רומז כאן לדברים שאמר השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כי לו הדבר היה תלוי בו היה מקים בית כנסת בהר הבית וכן לתוכניתו של שר המורשת, אליהו עמיחי, לממן מתקציב המשרד סיורים מודרכים בהר הבית.
לדבריו של סברי, “פשיטות אינטנסיביות וטקסים “פרובוקטיביים” בחצרות המסגד, אינן עניין מקרי, אלא חלק מתוכניות מאורגנות, המבטאות את שאיפותיהם ההיסטוריות של היהודים וניסיון לחזק את הדומיננטיות והשליטה שלהם באל-אקצא”. הוא הוסיף כי “מדובר בתוקפנות בוטה כנגד המסגד וניסיון להוליך שולל את יהודי העולם שהמקום הפך למתאים להקמת בית המקדש”.
סברי קורא לפלסטינים ולכלל המוסלמים לנהור למסגד אל אקצא בהמוניהם כדי להגן עליו. לטענתו זו חובה שאין להזניחה והיא מעוגנת בזכויות הלגיטימיות וההיסטוריות של הפלסטינים.
בסיום דבריו קרא סברי לפעולה ערבית ובינלאומית רצינית “למימוש אחריותם ההיסטורית כלפי קודשי הדת בפלסטין, והזהיר כי צעדי “הכיבוש” והתנהגות הקיצונים באל אקצא יובילו לפיצוץ חדש, כפי שקרה ב-2017 במרד המגנומטרים”.
דבריו של סברי באים על רקע השינוי שחל לאחרונה בהר הבית בכל הנוגע לנוכחות ולביקורי יהודים בהר. אומנם רה”מ, בנימין נתניהו, הצהיר כי לא חל כל שינוי בסטטוס קוו בהר, אך מאז תשעה באב מורגש השינוי בשטח. כזכור, אז עלה השר בן גביר להר הבית ולנוכח עיניו יהודים רבים שהיו בהר קיימו תפילות המוניות, השתחוויות והניפו דגלי ישראל, מבלי שהמעשים זכו לתגובת השוטרים. אז גם הצהיר בן גביר כי הוא מתיר תפילת יהודים בהר.
מאז הפכו התפילות, הריקודים וההשתחוויות לעניין יום-יומי וחלק מהשגרה בהר. היום למשל, ראש חודש אלול – חודש הסליחות, עלו להר מאות יהודים והתפללו בפרהסיה ובקול רם, מקצתם התעטפו במה שנחזה להיות טליתות וכן נשמעה תקיעה בשופר.
