חפירות ועבודות תשתית וכביש שמתבצעות בימים אלו במרכז העיר ירושלים באזור רחוב הנביאים, מקנות ללב בירת ישראל נראות מסוימת של אתר שיפוצים, שבינתיים, טרם נסגר איכשהו. אוטובוסים ומוניות, ומעט רכבים פרטיים, מנסים לנוע בין ערמות חול וחצץ שפזורות באזור, בינות להולכי רגל המפלסים דרכם במדרכה שהצטמקה לה.
“מתישהו כל זה ייגמר ומרכז העיר ירושלים ייראה טוב, רק שאין לנו מושג מתי באמת”, אומר אחד מבעלי העסקים בלב האזור, “כל פעם יש עניין חדש, חפירות חדשות, פרויקט כלשהו, הכל למטרה טובה זה ברור, רק שבינתיים כולם רוצים להיות רומא או פריז, אבל בפועל נהיה פה קצת קהיר. יש לנו סבלנות, מובן, הרכבת הקלה זה פרויקט שכולנו זוכרים את חבלי הלידה שהיו לו, איך לא ראינו את הסוף, אבל מתישהו כן הגיע הסוף. אבל הנה, התחלות חדשות וחפירות נוספות”.
האם בירת ישראל יכולה למעשה להרשות לעצמה להיראות כמו אתר בנייה גדול בחלקים לא מעטים משטחה? נדמה כי בירושלים השאלה הזו כלל לא רלוונטית, מפני שנוסף על מיעוט תיירי החוץ שחוששים להגיע לישראל מחו”ל בשל המצב הביטחוני, הרי שעבודות הכביש והחפירות בכל מקרה מתבצעות, איך שלא יהיה.
“פשוט לא נראה טוב, ואני לא יודעת אם נותנים מספיק את הדעת על אירוע המאקרו, לא רק על המיקרו”, אומרת בעלת עסק באזור כיכר הדוידקה שבסמוך, “הכוונה במאקרו היא לכך שיש גם היבט של נראות, של יופי, של הדר, לא רק מה יהיה בעתיד, אלא גם מה קורה עכשיו, הזמן הזה. ירושלים חייבת להתפתח זה ברור, עבודות כביש חייבות להתבצע, בכל מקום, אבל בסופו של דבר בתמונת המאקרו יש פה עיר מלאת חול, צינורות וכלי עבודה כבדים. העיר לא נראית טוב, זה נראה כמו מקטום שאומר לך – לא עכשיו, תבואו בעוד כמה שנים. קצת מצחיק וקצת מעצבן, הכל ביחד, כמו תמיד בירושלים”.
