כניסת ויציאת השבת, פרשת "כי תבוא": לקבל משמעו לתת, ולהפך

זמני כניסת ויציאת השבת, פרשת השבוע – "כי תבוא": מה שמביא לאדם שמחה, היא התחושה וההכרה שהוא נמצא במקומו הנכון

יח באלול התשפ”ד

21.9.2024

כניסת השבת בירושלים: 18:02

יציאת השבת בירושלים: 19:14

פרשת השבוע: פרשת ”כי תבוא”

הפרשה נפתחת בפסוקים: "א וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים, כו', א-ב).
פסוק הטומן בחובו כל כך הרבה מאוויים, תקווה, קביעות, שלווה, ציפיות, מנוחת הנפש והתרגעות.

אחרי ארבעים שנות נדודים, הרצופות נפילות ומשברים, צמא, רעב, מחלות ונגעים, מלחמות והיעדר שליטה בחיי היום-יום, עם ישראל מגיע לארץ, וכאן, ללא הגרלה וללא רישום קודם, כולם זכאים סוף-סוף לחלקת שטח, נחלה, לבית קבוע לחיות בו ולקיים בו אורח חיים של עבודה ואמונה באלוהים. עד כה, המקומות היחידים בהם בני ישראל ישבו ישיבת קבע היו בחרן ובמצרים, ומאז יציאת מצרים חוו רק חיי נוודות, תלישות, ישיבת ארעי והיעדר קביעות.

צילום: shutterstock

בני ישראל מוזמנים לרשת ולהתנחל בארץ ללא הפקדת מקדמות, ללא עמלות, ללא פתיחת תיקים ואין צורך בתשלום מראש. ההתחייבות הנדרשת היא החזר יום-יומי, שעה-שעה בנתינה, שהיא לגמרי אפשרית. באימון שרירי הזיכרון ובאמירת מזמור תודה על הווה מבורך ומפתיע, בו זכה הדור הנכנס לארץ.
דור זה אמור לא לשכוח מה עברו הוריו, באלו קשיים ואתגרים עמדו, מה היו הניסים והנפלאות, העזרה והישועה שליוו אותם כל חייהם. דור שחייב לזכור את מעמד מתן תורה, להבין את משמעות חוקי התורה ועשרת הדברות, להפנים ולקיים. זאת המשכנתא שעליו לשלם. כשאתה מקבל – תמיד עליך לתת. האפשרות לקבל כרוכה כעסקת חבילה בצורך לתת. ואולי גם בכניסה לארץ התנוסס השלט "לקבל משמעו לתת".

כך תיווצר חברה המצמצמת את העוני, מצמצמת מצוקות חברתיות, מצמצמת אלימות ומבססת ערכים של צדק, הבנה, עזרה הדדית ושוויון, מכחידה שחיתות, עוולות, מרירות נפש ונקמנות.

הפעולה הראשונה לתרגול ואימון בנתינה היא ההנחיה:  "ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  ג וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" (שם, כו', ב-ג).

בפגישה עם הכהן ובמקום הקדוש בו הוא נמצא, כמי שמייצג את מקומה של השכינה, שם על האדם לחזור ולזכור את גדולתו ויכולתו של האלוהים. שם עליו לחזור אל העבר, אל ההיסטוריה, אל הנס הגדול של היציאה מארץ מצרים מבית עבדים, אל מקום החופש הזה.

צילום: מתוך ויקיפדיה

כדי לצאת מבית עבדים, מארץ אויב, משלטון זר המתעמר בעבדים, או בשבויים וחטופים, נחוץ נס ענק. נס עכשווי וממשי. פלא, נס מאלוהים, שכל חטופינו ושבויינו, החיים והמתים, יחזרו אלינו ואל מקומם. עסקה ועוד עסקה, דיונים, שיחות, הבטחות, שקרים, אמיתות, תכנונים, ביטולים, אכזבות, דמעות, כישלונות, חוסר אונים, פחדים ואיומים, מלחמות מבית ומחוץ – דבר לא עוזר. כולנו זקוקים לנס. והנס קרה אז לבני ישראל – הם יצאו מבית עבדים. את המאורע הזה, אל לדורות הבאים לשכוח. יש לשוב ולהגיד כל הזמן תודה לאל. הרבי מלובביץ' מסביר כי ה"תודה" במצוות הביכורים היא על כך שלא נשארנו במצרים, בגלות.

יצאנו ממקום פורה וקבוע לדרך בלתי נודעת, מלאת סכנות ומצבים המערערים את שלוות הנפש של האדם. כל הניסים והנפלאות שהתרחשו בדרך היו אמורים לחזק את חוסנו של העם וביטחונו באלוהים. אלוהים מנהל את העולם ועל האדם להכיר בעובדה נצחית זו – ולקיים את עשרת הדברות.

פרץ של נאצות וקללות כתובות בפרשה. הן מהוות אור אדום ואזהרה למה שקורה לאדם שאינו ממלא את התחייבויותיו המוסריות. כאן באות לידי ביטוי האמרות "אלוהים ישמור" ו"השם ירחם".

המשוררת האמריקאית אליזבט בישופ שחוותה יתמות, מחלות וטראומות משפחתיות, כתבה את השורה הבאה: "מישהו בכל זאת אוהב את כולנו" – מילים ספורות שיש בהן הארה דתית, אהבה אלוהית, עיין חומלת ותקווה. וזכרו גם את דבריו של המשורר יהודה עמיחי בשירו "ניסים":

"מְרָחוֹק כָּל דָּבָר נִרְאָה נֵס
אֲבָל מִקָּרוֹב גַּם נֵס לֹא נִרְאֶה כָּךְ.
אֲפִילּוּ מִי שֶׁעָבָר בְּיָם-סוֹף בִּבְקִיעַת הַיָּם
רָאָה רַק אֶת הַגַּב הַמַּזִּיעַ שֶׁל הַהוֹלֵךְ לְפָנָיו
וְאֶת נוֹעַ יְרֵכָיו הַגְּדוֹלוֹת"

 

תודה

מילים: עוזי חיטמן
לחן: דאלארס

תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ
תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ

עַל אוֹר עֵינַיִם,
חָבֵר אוֹ שְׁנַיִם
עַל מַה שֶּׁיֵּשׁ לִי בָּעוֹלָם.

עַל שִׁיר קוֹלֵחַ
וְלֵב סוֹלֵחַ
שֶׁבִּזְכוּתָם אֲנִי קַיָּם.

תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ
תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ

עַל צְחוֹק שֶׁל יֶלֶד
וּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת
עַל אֲדָמָה וּבַיִת חַם.

פִּנָה לָשֶׁבֶת,
אִשָּׁה אוֹהֶבֶת
שֶׁבִּזְכוּתָם אֲנִי קַיָּם.

תּוֹדָה עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ
תּוֹדָה עַל מַה שֶׁלִּי נָתַתָּ

עַל יוֹם שֶׁל אֹשֶׁר,
תְּמִימוֹת וְישֶׁר
עַל יוֹם עָצוּב שֶׁנֶּעֱלַם.

תְּשׁוּאוֹת אַלְפַּים
וְכַפַּיִם
שֶׁבִּזְכוּתָם אֲנִי קַיָּם.

 

שיתוף
שיתוף
הישארו מעודכנים רוצים לקבל את הפושים החמים של ירושלים אונליין? בפעם אחרת כן

ירושלים-online הוא אתר דעות וידיעות המסקר את החיים בירושלים בעין כנה וישרה.
מול עולם של תקשורת מוטה, לעתים בעלת אינטרסים פוליטיים ומסחריים, שבו צפה וחוזרת עיתונות שטחית בסיקור החיים בעיר,
מביא ירושלים-online את המציאות כפי שהיא, לעתים בצד הימני של המפה, לעתים בשמאלי, לעתים מזווית חילונית, ולעתים דתית,
הכל דרך נבחרת של כותבים וכותבות ללא פחד וללא כל כוונה לחשבן לאינטרסים כאלו ואחרים.
האינטרס היחיד – שיקוף האמת והמציאות בנושאים של דת ומדינה, ביטחון אישי וצבא, יחסי חילונים-חרדים, יוקר המחייה,
שיקוף המציאות והאמת של ירושלים