כשהבוס שלך לא מאמין בך, אין לך סיכוי להצליח. לא חשוב כמה אתה טוב, כמה אתה יודע את העבודה, איזה מקצוען אתה וכמה אתה מחויב. הכול בסוף מתנקז לשאלה אחת – מי עומד מאחוריך ואם יש לך גיבוי.
זה הלקח המרכזי שערן זהבי צריך ללמוד מהפלונטר מול מכבי תל אביב, הקבוצה שהפכה לביתו ומשפחתו, אבל נותנת לו כתף קרה מאז שלאזטיץ׳ הוחתם כמאמן.
זהבי מרגיש שיש לו עוד המון מה לתרום. גם בגיל 37 הוא עדיין חיית רחבה, מסוגל בקלות ובאלגנטיות לייצר את המפגש בין הכדור לרשת. המאמן הקודם רובי קין שבעצמו היה שחקן כזה, האמין בו מאוד, אבל אצל לאזטיץ׳ זה סרט שונה, וערן הפך לסוג של מלווה לדור תורג’מן.
אפשר להתחבר לתחושה של זהבי. רק לפני שלושה חודשים נבחר לכדורגלן העונה, אחרי שהחזיר את האליפות למכבי. הוא זה שניצח את משחק העונה בחיפה שהביא אליפות, כשסחט את הפנדל אחרי שהופל ברחבה וגם בעט אותו פנימה, אבל המאמן החדש בא מהבית עם קונספציה שבה לזהבי אין מקום.
כבר בקיץ המלצתי כאן לזהבי לבוא לבית”ר ירושלים. עם קישור כל כך פורה ויצירתי שכולל את השף הראשי ירדן שועה ולצדו את עדי יונה ודור מיכה, לא היה לי ספק שזהבי יגרום למכבי להצטער על ההחלטה להוציא אותו לפנסיה, אבל הוא חשב אחרת.
בדמיונו הוא ראה את עצמו מבקיע נגד אייאקס בליגה האירופית, מנפץ את השיא של אלון מזרחי ומקבל זימון לנבחרת של רן בן שמעון, אולי אפילו כולל סוויטה. במציאות הוא תקוע עם מאמן סרבי נוקשה.
אז זהבי, שנה פאזה. לא מאוחר להגיע לבית”ר ירושלים בינואר. תגיד שלום יפה לחברים בקרית שלום, שים שירים יפים ברדיו של האוטו ובוא לבית וגן. פה תפגוש אוהדים שמשתגעים עליך, מאמן שמאמין בך וחברים שרק רוצים להכין לך מצבים. בטוח שלא תצטער, רק קדימה תתעורר.
