ג בתשרי התשפ”ה
5.10.2024
כניסת השבת בירושלים: 17:44
יציאת השבת בירושלים: 18:56
פרשת השבוע – ראש השנה, פרשת ”האזינו”
בשנת 1956, לקראת ראש השנה התשי”ז, כתב הרבי מלובביץ’ אגרת אל בני ובנות ישראל בעולם:
“שלום וברכה!
בעומדנו על סף השנה החדשה, עורך כל אדם בעל חשיבה רצינית מאזן רוחני של השנה החולפת ועל בסיסו מקבל החלטות לשנה החדשה. כדי שהמאזן וההחלטות יהיו נכונים, על האדם להישמר מהגזמה בהערכת מעלותיו ופעליו, אבל עם זה אין להפריז גם בהערכת המגרעות והכישלונות. שכן, הלך הרוח של דיכאון, וכל שכן ייאוש, חס וחלילה, הוא אחד הדברים המחלישים את ההחלטות ברצון להשתפר”.
בראשית השנה, כמשתמע מדברי הרבי, נדרש כל אחד מאתנו לחשבון נפש, המוסלל על ידי צניעות, ענווה, שיקול דעת, ביטחון עצמי ויצירתיות מחשבתית נאורה. אין זה הזמן לגשמיות שבמעשה ולעשיית מאזן כמותי – כמה מצוות וכמה עבירות עשיתי. מדובר בחשבון נפש מהותי, המורכב מהמחשבה איך הייתי השנה, איך הייתי אמור וצריך להיות ואיך אני יכול להיות. כאן נדרשת התבוננות אמיתית של בן אדם עם עצמו. במצב זה, עת יפשפש במעשיו, ייתן דעתו האם באמת בחר בדרך הנכונה?! יבדוק: האם היה מונע ממניעים אנוכיים בלבד, ובכך גרם נזק לסביבתו? מה הצדיק את מעשיו? איפה הזולת והחברה נכנסים לתוך השיקולים בהחלטותיו? האם גרם נזקים למישהו בגלל שדאג רק לטובת עצמו?
אלה הן רק מעט שבמעט מהגורמים והמורכבויות מולן צריך אדם לעמוד בראש השנה ולתת דין וחשבון. מבצע לא פשוט, קשה ומאתגר. מי שיעמוד בו, בנוסף לתפילות המסורתיות לאל עליון וליקום כולו, יוכל לשנות ו”להזיז את הגבינה” למקום טוב יותר.
חשוב לזכור כי מטבענו כבני אדם, לא קל לנו ולא פשוט לזהות תקלות בהתנהגותנו ולהודות בהן, אפילו בפני עצמנו. מטבעו, רואה אדם בעצמו רק טוב. הוא משוכנע שהוא עושה כל דבר בצורה מצוינת, והיכן שלא – יש לו תרוץ וסיבה טובה להצדיק את מעשיו. הקושי הוא לבקר את עצמו ולהסיק מסקנות. כדי לדעת מה אני יכול להיות, צריך אדם להיות אמיץ, בעל יכולת לעשות חשבון נפש, יכולת להעמיד עצמך תמיד בנעלי הזולת ולהשקיע בעיון אמיתי במעלותיי ובחסרונותיי, מבלי להגזים ומבלי לוותר.
קשה היא האבחנה העצמית לאדם. כאן באה השאלה אולי אני צריך להאזין יותר לזולת? להיות קשוב לנאמר ע”י בני משפחה וחברים? לשים לב מהן ההערות החוזרות ונשנות אליהן אני נחשף ע”י מכלול אנשים?
אמת, מחשבות אלה אמורות וצריכות לחלוף בראשו של אדם מדי יום ולעיתים קרובות. כך יתמקד בדברים החשובים באמת – התחזקות והתעלות רוחנית, תיקון המידות והתקרבות הדוקה לעשיית המעשים הנכונים והראויים. ההקשבה וההאזנה הן אחת הדרכים לתיקון.
בשלהי חייו ולקראת סופו של החומש החמישי, מבקש משה לנאום את נאומו האחרון. מילות המפתח בנאומו הן האזינו! הקשיבו! הדברים שיאמרו הינם דברים שחייבים להיות מקועקעים וצרובים בפרט ובכלל, לאורך הדורות, לנצח. משה קורא גם לטבע להיות קשוב לדבריו: “הַֽאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַֽאֲדַבֵּ֑רָה {ס} וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי” (דברים, לב’, א).
לא מקרה הוא שהפרשה נקראת בין ראש השנה ליום כיפור – מעשרת ימי תשובה וחשבון הנפש. שירת “האזינו” היא למעשה שירה גאונית, המסכמת את השיעור הארוך ביותר במסגרת בית הספר של החיים של עם ישראל. שירת הטפה והסקת מסקנות. מי שעד כה מחברותיו היו ספק ריקות וספק גדושות ברשימות ארוכות של ערכי מוסר, אמונה ואנושיות, ניתנת לו כאן הזדמנות אחרונה למלא אותן ולכתוב את הדברים גם על לוח ליבו ולהטמיע בנפשו.
בצידה רוחנית זו, על עם ישראל להתחיל פרק חדש בחייו, עם האלוהים ועם המנהיג החדש, יהושע, ועם מורשתו הענקית של משה, שלא תשכח לעולם.
החגיגה נגמרת
מילים ולחן: נעמי שמר
וְלִפְעָמִים
הַחֲגִיגָה נִגְמֶרֶת
כִּבּוּי אוֹרוֹת
הַחֲצוֹצְרָה אוֹמֶרֶת
שָׁלוֹם לַכִּנּוֹרוֹת
אַשְׁמוֹרֶת תִּיכוֹנָה נוֹשֶׁקֶת לַשְּׁלִישִׁית –
לָקוּם מָחָר בַּבֹּקֶר וּלְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית
לָקוּם מָחָר בַּבֹּקֶר עִם שִׁיר חָדָשׁ בַּלֵּב
לְשִׁיר אוֹתוֹ בְּכֹחַ – לָשִׁיר אוֹתוֹ בִּכְאֵב
לִשְׁמוֹעַ חֲלִילִים בָּרוּחַ הַחוֹפשִׁית
וּלְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית
מִבְּרֵאשִׁית
אֶת עוֹלָמְךָ בַּבֹּקֶר תָּמִיד לִבְרֹא:
הָאֲדָמָה, הָעֵשֶׂב וְכָל הַמְּאוֹרוֹת
וְאָז מִן הֶעָפָר, בְּצֶלֶם-אֲנָשִׁים
לָקוּם מָחָר בַּבֹּקֶר וּלְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית
לָקוּם מָחָר בַּבֹּקֶר עִם שִׁיר חָדָשׁ בַּלֵּב
לְשִׁיר אוֹתוֹ בְּכֹחַ – לָשִׁיר אוֹתוֹ בִּכְאֵב
לִשְׁמוֹעַ חֲלִילִים בָּרוּחַ הַחוֹפשִׁית
וּלְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית
גַּם אֶצְלְךָ
הַחֲגִיגָה נִגְמֶרֶת
וּבַחֲצוֹת
הַבַּיְתָה אֶת הַדֶּרֶךְ
קָשֶׁה לְךָ לִמְצֹא
מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים –
לָקוּם מָחָר בַּבֹּקֶר וּלְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית
לָקוּם מָחָר בַּבֹּקֶר עִם שִׁיר חָדָשׁ בַּלֵּב
לְשִׁיר אוֹתוֹ בְּכֹחַ – לָשִׁיר אוֹתוֹ בִּכְאֵב
לִשְׁמוֹעַ חֲלִילִים בָּרוּחַ הַחוֹפשִׁית
וּלְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית
