את אנחת הרווחה ששוחררה מריאותיהם של אנשי המועדון והאוהדים אחרי הניצחון בשבת האחרונה על מכבי פ"ת, ניתן היה לשמוע כמעט בכל רחבי העיר. אמנם היה ברור שיש לנו קבוצה איכותית מהעונה החולפת, אולם בידיעה זו לא היתה כל נחמה שכן בראש ובראשונה המטרה היא ניצחונות ונקודות.
כמו שלא הצטרפתי לנהי והעליהום אחרי ארבעת המחזורים הראשונים, כך אני מציע לעצמנו שלא להסתנוור מהניצחון המרשים על קבוצה חלשה שמיהרה להתפרק מנטלית. שוב הוכח, בפעם המי יודע כמה, עד כמה הפכפך ואכזרי הוא משחק הכדורגל וכי הרכיבים של ביטחון, מומנטום וטיפת מזל, הכרחיים כדי לנצח.
אין די מילים כדי לפאר את ריקוד הכדורגל שהפגנו במחצית השנייה, בראשם של סמבה, סדריק, אידוקו, דיסטינפלד ואלמגור שזיכו אותנו במחצית המשובחת ביותר לטעמי בשנים האחרונות. אך בכל זאת ישנן כמה תובנות שיש להתייחס אליהן:
גרצ'קין ממשיך להוות מכתש הגנתי, חרף הבישול שלו לגול שנגרם יותר כתוצאה מהסטת הכדור של גלבוב בלם פ"ת, ועל הצוות המקצועי למצוא בפתרונות אחרים לעמדה זו.
אידוקו, הזר של הנוער, מודה ומתוודה שגרם לי לבלוע צפרדע – לא סברתי שיפגין יכולת משובחת כזו, חייב להמשיך לקבל קרדיט, כמו גם אייבי שהחליפו. פתאום יש תחושה מרעננת שיש לנו מגוון חלוצים מוכשרים, ואפשר להמשיך לתת לדוין להמשיך להתאושש מחופשתו ביוון.
הניסיון, משחק שני ברציפות, למקם את אלמגור בשלישיית הקישור בתפקיד "אופק" – כשל. הוכח כי מקומו בכנף, שם הוא מביא את יכולתו לכדי מיצוי.
את ההצגה על הדשא הפגינו הבחורים, מינוח משובח, כשחמשת שיאני השכר במועדון המחזיקים בכ-50% מתקציב שכר – אילוז', פיבן, חוזז, אופק ודווין – לא היו כלל על כר הדשא.
ולצביטת הלב גרם רויזמן, ביכולת אישית מרשימה, שכבש נגדנו את השער המצמק, והזכיר לנו כמה חבל שוויתרנו עליו בעד "נזיד עדשים".
את הבמה אפנה כעת לניתוחה של חברתי לירון סמורי, שחלקה אותו עימי, ומצאתיו מדויק להפליא:
אתחיל בזה שיש לי גנים של פולניה, שלא מרוצה גם אחרי 1-4. נכון, זה היה המשחק הכי שמח שלנו, סוף סוף זכינו, האוהדים, ליהנות מתוצאה וללכת הביתה עם חיוך. אבל יש אבל ואבל גדול – המחצית הראשונה לא הייתה טובה, הססנית, חוסר הביטחון של השחקנים הורגש על המגרש. הייתה תחושה של עוד משחק משעמם ותיקו במקרה הטוב והפסד במקרה הרע. אם הגול של פתח תקווה היה מאושר, בוודאות המשחק היה מסתיים אחרת. פתח תקווה התפרקה וזה שלה, זה באמת לא קשור ליכולת שהפגנו. יש עוד הרבה עבודה, בשבוע הבא באר שבע שכנראה לא תתפרק – והשאלה איך עושים את זה? הניצחון הביא ביטחון לשחקנים, אבל זה לא מספיק, צריך לתרגם את זה ליכולות במשחק.
נתראה בראשון בטרנר, בהמשך המומנטום וניצחון שני נגד ב"ש, יאללה הפועל!
