י בתשרי התשפ”ה
12.10.2024
כניסת השבת ויום הכיפורים בירושלים: 17:35
יציאת השבת ויום הכיפורים בירושלים: 18:48
יום הכיפורים
"כו וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ כז אַ֡ךְ בֶּֽעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֨דֶשׁ֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃ כח וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י י֤וֹם כִּפֻּרִים֙ ה֔וּא לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ כט כִּ֤י כָל־הַנֶּ֨פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ׃ ל וְכָל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר תַּֽעֲשֶׂה֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת־הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃ לא כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃ לב שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֨דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם" (ויקרא, כג', כו-לב).
זוהי מהותו של יום הכיפורים המקראי עפ"י פרשיות התורה. הפולחן המקדשי ועינוי הגוף והנפש הפרטי, הם הציווי! זהו אחד ממועדי ישראל הקדושים ביותר בשנה. י' בתשרי, המסיים את עשרת ימי התשובה המתחילים בראש השנה, משלב משמעות רוחנית עמוקה של חשבון נפש, חזרה בתשובה, בקשת סליחה ותקווה להתחלה חדשה.
תמציתו של יום הכיפורים – כדי לכפר על עבירות שבין אדם לאלוהים, יש לצום, להתפלל, להתחרט ולהתוודות.
כדי לכפר על עבירות שבין אדם לחברו, יש לצום ולהתפלל, אך גם לגשת לזולת ולבקש את סליחתו.
'סליחה' היא המילה הזאת, כאשר אדם מוותר על ה"אני" ומכיר בכך שהוא טעה ופגע, בדיבור או במעשה, באחר. מתנצל ומצטער. זוהי בקשת מחילה מהאחר. באמצעות הסליחה, סוללים דרך מישורית, נעימה, בטוחה ומרפאה. דרך המסירה מכשולים וכבלים, המאפשרת להתקדם הלאה, לעתיד מואר יותר.
ההתבוננות הפנימית של האדם ביום הכיפורים, תיתן, אולי, תשובות לשואלים את עצמם, בין תפילה לתפילה, על מורכבויות החיים. זה יום בו עומד אדם ושואל עצמו – איך אני עם יכולותיי וסגולותיי; תורם לזולת?! האם אני מתעסק ביום-יום רק בעצמי ובקידומי האישי – או גם פועל לעזרת אחרים, ללא אינטרס אישי?!
עד כמה אני שותף בבניית חברה מתוקנת, הבאה לקראת הפרט, ושמא אני אחד מאלו שתורם לעיצוב עיוות התנהגותי, המטפח אנרכיסטים, שתלטנים, בטלנים, חרגולים למיניהם, הרוצים ומנצלים את אלה המשכימים קום לעמל יומם ולהוצאת לחם מן הארץ – כשהם נתונים ללחץ צמוד ומאיים במקום עבודתם?! ושוב לחשוב עד כמה אני משתף פעולה, צבוע ומתייפייף, כלשון העם, ותורם להידרדרות ולאפסיות חברתית – כדי לא לחטוף את נחת הזרוע והכוח. עד כמה אני נלחם ואף מפסיד, כדי לשנות ולתקן?
אכן שאלות מצפוניות ומאתגרות, לכל מי שמוצא בעצמו את האומץ לשאול, את היכולת לענות ואת המזל לשרוד.
הריטואל הלאומי, המתבטא בדממה בכבישים, בעצירה המוחלטת של השגרה, הצום וזמניו המוכרזים בכלי התקשורת, הם אלה היוצרים חיבור בין זהותנו היהודית ולאומיותנו הישראלית. חיבור בין עבר, הווה ועתיד. בין קודש לחול.
ימי הכיפורים האחרונים שעברו עלינו, לא הביאו את האיזון בין המחנות שנוצרו בתוכנו. ההרס הוא הדדי, השנאה כלפי האחר מעמיקה והשליליות זורעת בקרבנו מלחמה וחורבן ארצנו. המלחמה ורעשיה כילו את אוזנינו וצעקת החטופים והמשפחות השכולות – רמה וכואבת.
נראה שיום הכיפורים הפך לעוד מועד שיש לממשו. אוכלים ארוחה מפסקת, צמים, מתפללים, תוקעים בשופר בתפילת נעילה – וזהו!! לא חל שום תיקון – העיוות נמשך. אין מעשים ואין יוזמות לאיחוי קו השבר. הניסיונות לנהל מאבקים אידיאולוגים שיאפשרו פריחה, צמיחה, שגשוג ואיחוד, מתפוגגים ונחלשים.
נייחל שהטוב בקרבנו, המתנדב, תורם, מקריב ונלחם למען המדינה, קיומה ורווחת יושביה, יגדל ויתעצם. זהו החיבור בינינו, זהו בדל תקוותנו.
יום הכיפורים הוא יום הדין – זהו הכינוי לו זכה יום קדוש זה – האומנם?!
מִי בָּאֵשׁ / ליאונרד כהן
תרגום: יהונתן נדב
וּמִי בָּאֵשׁ, מִי בַּמַּיִם,
מִי לְאוֹר יוֹם, מִי לְעֵת לַיִל,
מִי בַּחֲרִיצַת מִשְׁפָּט, מִי בְּיִסּוּרִים מָרִים,
מִי בְּיוֹם אָבִיב זוֹהֵר־זוֹהֵר,
מִי לְאַט מְאֹד יִתְפּוֹרֵר,
וּמִי, מִי הוּא שֶׁקּוֹרֵא לִי?
וּמִי בִּמְעִידָה קְטַנָּה, מִי בְּכַדּוּרֵי שֵׁנָה,
מִי בְּעוֹל הָאַהֲבָה, מִי בַּחֲבָטַת אַלָּה,
מִי בָּרַעַשׁ, מִי בְּאַבְקָה,
מִי בִּגְלַל הַחַמְדָנוּת, מִי בִּגְלַל רָעָב פָּשׁוּט,
וּמִי, מִי הוּא שֶׁקּוֹרֵא לִי?
וּמִי בְּהַשְׁלָמָה שְׁלֵוָה, מִי בִּתְאוּנָה קְרוֹבָה,
מִי יָחִיד בִּבְדִידוּתוֹ, מִי אֶל מוּל בָּבוּאָתוֹ,
מִי בְּמִצְוַת גְּבִרְתּוֹ, מִי בְּמוֹ יָדָיו,
מִי אָסוּר בִּכְבָלָיו, מִי בְּכוֹחַ רַב,
וּמִי, מִי הוּא שֶׁקּוֹרֵא לִי?
