מכת חפירות שלא נראתה כדוגמתה חובטת בשיא העוצמה בימים אלו ברחבי ירושלים, בשלל שכונות ורחובות, ונדמה כי אין בעיר מקלט ואין בה רחמים, צירים מרכזיים פקוקים ועמוסים, מלאי חצץ, עפר ותלוליות אדמה וחול. מדובר בשילוב מוחץ של מספר תוכניות עירוניות שמצטלבות בו בזמן: הנחת תשתיות לקווי הרכבת הקלה ובנוסף פרויקטים ענקיים לדיור שקורמים עור וגידים.
כך למשל בציר המרכזי של דרך חברון בירושלים, עורק תנועה המוביל למספר שכונות ענק בעיר, מתבצעות כבר שבועות ארוכים עבודות הקמה של קו הרכבת הקלה, במה שהופך מדי בוקר, צהריים וערב למפגן של פקקים, עומסי תנועה, רמזורים שלעתים לא עובדים ופקחים שמכוונים את התנועה. בחודשי החורף הקרובים ניתן יהיה ודאי להוסיף בוץ וקושי נוסף בדרכים, ואם זה לא מספיק הרי שבסמוך מתבצעות עבודות בנייה לפרויקטים שונים למגורים בשכונת ארנונה המתחדשת.
מובן כי עיריית ירושלים מבצעת הכל במטרה לשפר את איכות החיים בעיר, ואולי אף למגר את ההגירה השלילית דרך ייצור של אופציות דיור רבות – אשריי המאמין – אך בינתיים נראה כי בשנים הקרובות לא יהיה נעים במיוחד לנוע ברחובות ירושלים. כך גם במרכז העיר, באזור כיכר הדווידקה ורחוב הנביאים, תוכלו למצוא בימים אלו תלוליות אדמה, שעה ש”מסלול מכשולים” מקדם את פני העוברים ושבים – בעבודות תשתית שגם הן נמשכות עוד משלהי חודש אוגוסט וסופן מי יישורנו.
נדמה כי אין באופק מועד סיום מקוצר שיוכל לנחם את תושבי ירושלים ולא את הבאים בשעריה, שעה שעוד ועוד תוכניות בינוי ודיור מאושרות בעיר בניסיון להציל את בירת ישראל מכל מה שלא נעשה בה עד היום, ולא רק שזירז את ההגירה השלילית ממנה החוצה, אלא גם העמיד אותה עשרות שנים אחורה מבחינת קידמה מול ערים מרכזיות בעולם, לדוגמא בנושא של תחבורה ציבורית.
אז האם אפשר לבצע תוך כמה שנים את מה שלא בוצע עשרות שנים? ובכן, לא ימים, אבל שנים יגידו.
