מדינת ישראל אמנם איננה מכירה בכך באופן רשמי, אבל הלכה למעשה היא משאירה מאחור, נטושים לגורלם, את החטופים והחטופות בשבי חמאס בעזה. ממשלת ישראל ומאחוריה כנראה גם ציבור בקרב האזרחים שמתנגדים לעסקה – רואה בביצוע עסקה עם חמאס סמל לכניעה ישראלית ולתבוסתה במלחמה, אולי כבר מיומה הראשון.
"קשה להודות בתבוסה, אז ישראל יצאה למלחמה שבה היא באמת מכה את אויביה, אבל זה לא יחזיר את החטופות והחטופים ונראה שכולם כבר מבינים את זה ומתרגלים לצערי לרעיון", אומר אמש אחד המפגינים באירוע המחאה בירושלים, במה שהופך למפגש בנוכחות דלילה לעומת החודשים הראשונים לחטיפה.
נדמה כי על דבר אחד ניתן להסכים:
כל עסקה להחזרת החטופים והחטופות אכן תהווה בעצם גם ניצחון קטן או אפילו גדול לחמאס, על אף שהוכה קשות במלחמת "חרבות ברזל".
אם ישוחררו מהכלא הישראלי מחבלים רוצחים עם דם על הידיים, ואם אכן ישראל בכלל תגיע לסיכום דרך מתווך מול חמאס – הרי שמובן כי ארגון הטרור עדיין קיים ולא נמחק מעל פני האדמה, כפי שהבטיחו ראשי הקואליציה ובכירים בממשלה לא פעם, ובשפתם "הניצחון המוחלט".
"אז בעצם כדי לא להכיר שגם אנחנו בצד המפסיד, וגם אנחנו נאלצים לוותר, החטופים יישארו בעזה?", ממשיכים ושואלים בכאב מוחים שהתכנסו במוצ"ש באזור שכונת רחביה – רחוב עזה בירושלים.
עד מהרה פשטה בקרב הנוכחים גם הידיעה החדשותית ולפיה חטופה ככל הנראה נהרגה בעזה וחטוף נוסף נפצע במהלך חילופי אש בין חמאס לצה"ל – כך לפי טענת דובר ארגון הטרור, אבו עוביידה.
"אז החטופות עוברות שם סיוט, חלקן משמשות שפחות, כולן מורעבות, ומה הסוף של זה?", שואלת אחת המפגינות, "הן שורדות רק כדי להאריך לעצמן את הסבל? הרי הממשלה לא מחזירה אותן. מעשית לאן זה הולך – הסיוט של החטופות יימשך עד שימותו? כך זה לצערי נראה ולשם זה הולך עם הממשלה הזו".
