"האחים חמוי" – העסק המהווה שער לאתר המסחרי הידוע ביותר בארץ, הלא הוא שוק מחנה יהודה בירושלים, מקפל את חפציו, ומחזיר את המפתחות בימים אלו. בקצה הצפוני של רחובו הראשי של השוק מחזירים ציוד וחותמים על טופס טיולים.
תם הטקס, מצדיעים ל"אחים חמוי": חיים האב, שאול וירון הבנים. כעת עוברים מדום לנוח, ואולי גם עוברים קצת לנוח. חנות שהפכה למוסד קולינרי מאז תחילתן של שנות השבעים. מקימיה ומייסדיה היו הסבא, שאול חמוי ז"ל, והדוד אברהם ז"ל. שניהם הניחו את אבני היסוד למהותה של עבודה, נושאת יושרה והגינות, ומרעיפה חסד ורחמים על כל באיה.
חמשת "האחים חמוי", בנים להורים עליזה ושאול חמוי ז"ל, התמסרו לנושא מכירת בשר, כל אחד באופן עצמאי ברחבי ירושלים. בחלוף השנים, חיים האח הבכור, גבר שבגברים, אדיב, נדיב ונדיר במחוזותינו, לקח את האחריות עם הבנים, שאול וירון, להמשיך את השושלת, ולתחזק את היסודות בדיוק במקום היווסדה של החנות המקורית ובמקום בו השאירו חותמם אביו ודודו.
הבנים, שסיימו לימודיהם כהנדסאים, סיימו צבא ולא היססו לתת יד ולבסס את מקור הפרנסה המשפחתי. ביחד שיתפו פעולה ועמדו כראוי בקשיים צפויים: חורפים גשומים ומושלגים עברו על העסק, שלא נס לחו ותשוקתו לעבוד וליצור פרנסה ונחת רוח ללקוחות, לא תמה.
חנות שכמו כל עסק בשוק ספגה רווחים, אך גם משברים, ראתה ימי שלום וגם ימי פיגועים. מקור פרנסה שידע היטב על ברכי אלו ערכים הוא עומד ויציב – ענווה, צניעות, התחשבות, חיוך והומור. אלו ליוו את קניית הבשר הטחון המשובח ואת השניצלים והעופות הכי טובים בעולם.
לא בשמחה נפרדים מהבית השני של המשפחה, אורזים את החפצים ונפרדים מקטע ענק של החיים.
ולכל השואלים, מחפשי הסיבות לסגירה, התשובה פשוטה – החיים משתנים ואיתם הנסיבות: "כמו חופים של ים עוזב, אני הולך, אני הולך" – כמילות שיר הפרידה של שלמה ארצי.
אך מסתבר שלא ניתן להיפרד לגמרי. "האחים חמוי" עוברים לשמור על הגחלת המשפחתית, ברחוב דרך חברון 47. שם יוכלו כל המתגעגעים לקנות מה שהיו רגילים באהבה ומסירות מוכרת.
בינתיים בשוק, המפתחות יעברו לעסק הבא, בתקווה, שהכבוד הענק שניתן תמיד לכל אותם אלפי קונים שפקדו את החנות במשך עשרות שנים נחקק בקירות המקום. יעידו אלפים, שחזרו לקנות מידי שבוע על נתינה נדירה, על ההתחשבות במעוטי יכולת, במכירה בהקפה, בתרומה ובתמיכה בבתי כנסת, ובנתינת מעשרות רבים.
כאן התחשבו בקבצני האזור ובמוכרת הפרחים המקומית, ויזמו עבודה לחסרי פרנסה יהודים וערבים. דרך זו עלולה להיחשב כמובילה להפסדים, אך כנראה שזאת הנוסחה להמשכיות שאינה מובנית מאליה. חנות ראשונה על ראשיתו של רחוב מחנה יהודה, אות ומופת נסגרת. מוסד שנסגר בירושלים.
אך לכל דבר יש סוף בעולמינו, והגיע קיצו של מטה לחם זה. זוהי כתבת פרידה אז בואו ונאמר שלום ותודה. יש דמעות, יש כאב, אך נחבק באהבה את שלושת גיבורי העל – חיים, שאול וירון חמוי, ונאחל להם המון בריאות, חיים מאושרים ושמחים, ושימשיכו להפיץ את הטוב והמוסרי שחייב להיות בכל לב אדם.
