יש בימים האחרונים טרנד חדש בישראל – בחוגים רחבים של הציבור שתומך במפלגות הקואליציה ובראש הממשלה החלו לגנות את אופן התבטאותה של עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר.
מה יש לומר, שעתה היפה של הצביעות, זמן טוב לחלק גדול של "הציבור התומך" של מדינת ישראל להגיד שהיה נוהג אחרת אם היה במקומה. כן, בטח, אתם ממש מצפים ומחכים לרגע שבו אלקין, סער או נתניהו יחליטו אם הילד שלכם יחיה, ימות, או יחיה בייסורים מתמשכים ואז ימות. שלוש אופציות שהמצקצקים לא מביאים בחשבון.
צילום: ערוץ הכנסת
האמת היא שמדינת ישראל בפועל השאירה את החטופים והחטופות מאחור, נטושים לגורלם – חלקם כבר מתו, המצב איננו ניתן לתיקון, סוף.
בקרב הציבור האמוני בישראל – שרובו תומך בממשלה הנוכחית – אולי לא רואים במוות מעין סוף בהכרח, אלא גשר, מעבר, אך בקרב הזרם הישראלי החילוני מוות, ובכן, הוא סופי בהחלט. היה אדם, לא יהיה יותר.
האם מישהו מצפה מעינב צנגאוקר לנסות להכניס את הסופיות הזו לראשה של ממשלת ישראל באופן מנומס? מעודן? איך הייתם מתבטאים כלפי אדם שבהנפת אצבע שלו ילדכם יחיה או ימות והוא עושה את הבחירה הטראגית עבורו?
ממשלת ישראל, משיקולים שבמקרה הטוב הם ביטחוניים ובמקרה הרע שיקולים פוליטיים לכאורה, נתנה לחטופים רבים לאבד את שפיות נפשם, כבודם, טוהרם, איברי גופם, וחלק – בני המזל אולי – אף איבדו חייהם.
מי שגורס שאין לשלם מחיר כבד בעבור השבת החטופות והחטופים כולל עצירת המלחמה וכולל שחרור מחבלים – שיישא מנגד בתוצאה של ההחלטה הזו: ישראל אומרת לחטופים – שקלנו, וכרגע ההחלטה היא לתת לכם למות.
צילום: ערוץ הכנסת
רוב הציבור בישראל והממשלה שמובילה אותו הרימו למעשה בשנה האחרונה את המסך מעל המהות של המושג שנקרא "מדינת ישראל": אין מדובר בקולקטיב שבו כולם ערבים זה לזה, וכולם משלמים יחד מחיר, גבוה ככל שיהיה.
להפך, מדובר במקח: אם המחיר גבוה מדי, אין אחד בשביל וכולם וכולם בשביל אחד.
יש כולם על חשבון האחד.
צילום: ערוץ הכנסת
אמת, חיילים חרפו נפשם במלחמה הזו. הם הקריבו עצמם למען אחרים. מה שבפועל, כל מי שמתנגד לעסקה מסרב לעשות – הוא מסרב לסכן את עצמו ולשאת במחיר של סכנה – בעבור שחרור של אחרים מהשבי. "לא כדאי לי", אומר הישראלי המצוי ודן למוות את מי שהגדיר כ"אחיו".
בנושא עסקת החטופים – השיקול התועלתני של ישראל גובר על כל סיפורי הגבורה והמורשת.
הנה המורשת: חייל שקופץ לאש כדי להציל פצוע ומסרב להפקיר אותו בשטח, תוך שנוטל סיכון על חייו שלו עצמו.
החייל הזה – טועה למעשה במקח, הוא מפעיל שיקול לא תועלתני.
עינב צנגאוקר, תסלחו לה באמת, לא מוכנה שתהיו תועלתניים על חשבון הבן שלה.
