בפרסום שהוציא לאחרונה ארגון הטרור חמאס הוא מפנה חץ ארסי אל הבטן הרכה של כמחצית מאזרחי ישראל. על פי הפרסום חמאס מעלה את הטענה כי עסקת חטופים כוללת לא תתקדם, זאת לכאורה מפני שלראש הממשלה בנימין נתניהו אין אינטרס כזה, היות ובנו יאיר נתניהו שוהה בכלל במיאמי. לפי הפרסום – "יאיר במיאמי, רחוק מסכנה. אז אז מה מכריח נתניהו לעשות עסקה כוללת?!".
ואמנם, מובן כי לא ניתן לייחס לחמאס כל כוונה שאיננה הפעלת טרור, אך מנגד, גם בישראל רבים טוענים כי עסקת חטופים חלקית מנציחה למעשה את המצב הטראגי הנוכחי, ואולי תציל את חייהם של חלק מהחטופות והחטופים, אך למעשה תחרוץ באכזריות את גורלם של מי שיוותרו מאחור.
במובן הזה, אין מדובר על עסקה בשלבים, אלא פשוט על אירוע חד פעמי, מאחר וכל עוד ממשלת ישראל לא תסכים לחדול מהמלחמה בעזה, הרי שלחמאס אין באמת סיבה מבחינתו להשיב את כל החטופים.
נוסף לכך, נדמה כי כמחצית מאזרחי ישראל אכן מייחסים לנתניהו מניע פוליטי לכאורה בהתעקשותו להמשיך במלחמה בעזה. כלומר, הפרסום של חמאס, זדוני ככל שיהיה, איננו נופל בחלל ריק, ואיננו חריג בין קולות שנשמעים בקרב רבים מאזרחי ישראל ובאים בטענות קשות לנתניהו וממשלתו.
יש לבחון את הדברים כך: אחת הקלישאות טוענת כי "ראש ממשלה לא אמור להחליט כאילו מדובר בבנו", כביכול טענה שמצדדת בשיקול קר. אך אם כפי שנאמר "כל ישראל אחים", אז הרי שבני משפחותיהם של כל ישראל נמצאים בשבי והחלטה צריכה להתקבל בהתאם לכך.
לגבי שאלת המחיר, שגם היא קלישאה בפני עצמה, ומעלה שיקול לכאורה תועלתני – הרי שגם חייל שקופץ להציל את חברו מתוך האש בשדה הקרב, איננו נוקט שיקול תועלתני, זאת מפני שהוא עלול להיהרג יחד עם חברו. אבל – מדינה היא קולקטיב. ולכן – מחירים, קשים ככל שיהיו, יש לשלם כקולקטיב ולא ניתן להשאיר אף אדם מאחור, גם אם המחיר לא נשמע סביר.
