אני עוקפת את שוק מחנה יהודה בירושלים מרחוב כי"ח, לאורכו של מרכז כלל, ומופתעת. בטוחה שעוד עוברי אורח מופתעים כמוני, למרות שאת ילידי ירושלים הוותיקים, כבר קשה להפתיע: חסר בית שקבע את משכנו באמצע הדרך, התקין מזרונו ומעט חפציו למראשותיו ועשה מקום לחברו הטוב של האדם.
כך למדנו להגדיר כלב. החבר, השותף, המגן והקורא רגשות אדונו. שם, על המזרון הקר, מתחת לשמיכה המכסה את המבוכה והדלות הצטרף אליו כלבו, שלא זיהיתי את גזעו המקורי, אך הוא שידר לבעליו – אני איתך באש, במים, בקור, בחום, בבית וברחוב.
בעל חיים שיודע להוסיף תמיכה רגשית, עידוד, אהבה ואולי גם איכות חיים, יותר ממה שמצופה מדו רגליים בחברה האנושית. מי שנזרק אל הרחוב בגלל בעיות כלכליות, התמכרות, בעיות נפשיות או מצבים משפחתיים קשים, נקלט לפינת רחוב ושמו "כל ישראל חברים" ובקיצור כי"ח, ובציניות, לא תמיד כל ישראל חברים.
חסרי בית עלולים להתמודד עם קשיים רבים, כגון חוסר גישה לשירותי בריאות, תעסוקה וחינוך, מה שמקשה עליהם לשפר את מצבם. החברה לפעמים רואה את חסרי הבית בעיניים של סטיגמה, אך חשוב להבין שהרבה מהם הם אנשים עם סיפור חיים מורכב, ומגיע להם יחס של חמלה.
מי שמספק זאת ללא הגבלה ומייצג מערכת יחסים של אמון, נאמנות ואהבה ללא תנאים זה חברו הטוב של האדם. בסביבה מובטחת, מעורערת, בזמן מלחמה ובזמן אחר. זריז, ג'וני, בלאקי, בובי ועוד גיבורים על ארבע, תמיד הוכיחו את עצמם. התגייסו למלחמה, מצורפים ליחידת "עוקץ", היו במילואים וסייעו בכל הקשור לאיתור ממצאים ולסיוע לוחמני ומסוכן.
רבים מהם נפצעו ומתו ב"חרבות ברזל" בקרבות קשים אחרים. כמו כן, עיוורים ותשושי נפש מסתייעים במי שאין לו הרבה דרישות – ארוחה ביום, מים וקצת פרגון ומשוב של אהבה.
אז למה אני כילדה קטנה, פחדתי מכלבים? למה חשבתי שאין סיכוי שלא אקבל ביס או נשיכה כואבת? למה תפסתי את היד של אמא כל כך חזק כשעבר כלב לידינו ברחוב? ומעניין גם אמא נאחזה בי – פחדנית כמוני! ככה זה היה, לא הכרתי מספיק סיפורים על מי שמכשכש בזנב, וממש מתכוון להיות ידיד אמת.
רק אחרי שהתמסרתי לסרט "לאסי חוזרת הביתה" משהו בייחסי אל עולם הכלבים השתנה. רק אחר שקראתי את הסיפור "איה פלוטו" מאת לאה גולדברג, הבנתי שאין מה לפחד. וכשלמדתי את השיר "כושי כלב קט" מאת המשוררת אנדה אמיר, ושיננתי שוב ושוב "כושי כלב קט
נשאר עתה לבד". וכשכל העולם ראה את החטופה מיאה ליימברג חוזרת מהשבי עם אימה, ועם הכלבה, בלה, שהייתה גם בשבי, לא נשארה עין יבשה, ולב שלא הבין – כלב הוא חלק מהמשפחה!
כלב הוא נשמה, שכדאי לך לחיות לצידה, לחלוק איתה וללמוד ממנה כמה דברים נחוצים לחיים.
