משכנות האומה, היכל המשפט ואגריפס חובקים את שוק מחנה יהודה בירושלים, ואת שכונת נחלאות, וזורמים אל לב ליבה של הבירה. רחובות המשמשים במה ארוכה לתצוגת אופנה מיוחדת במינה – תצוגת הצעיפים המוגבהים.
הן רוצות כבר משהו אחר – עכשווי, מודרני, עם קישור למאה העשרים ואחת. צעיף ענק שלא בדיוק עבר אודישן חלוט אצל הרבנים, אך יצליח לעבור ללא ספק מבחני מעצבים ידועים. ברחוב יפו, ומרכז ירושלים, עורקי עיר הקודש, בה חיים דתיים רבים המשלבים בין המסורת לאופנה מודרנית שתמסד טרנד אופנתי – לבישת צעיפי ענק על הראש.
סטטוס המגבת שלופפה על הראש החפוף והרטוב, קיבל שדרוג. מצב שהפך לסמל לסגנון אישי וביטוי עצמי. רק במקומות מסוימים בעיר הן עדיין עוטות צעיף או פאה. הזמן מתרץ את עצמו, והן בנות האמונה הירושלמיות, מדגימות חדשנות ויצירתיות. צעיפים אלו מגיעים במגוון צבעים, טקסטורות ודוגמאות, ומאפשרים לנשים לבטא את האישיות שלהן תוך שמירה על עקרונות הצניעות.
העיר והשפעותיה התרבותיות, הדתיות והמגוונות, מעניקה השראה לנשים רבות ליצור מראה ייחודי שמשלב בין מסורת לאסתטיקה מודרנית. עבור רבות, הצעיף הוא סמל של צניעות והכבוד לאלוהות, והוא משמש כדרך לבטא את האמונה האישית ואת הקשרים החברתיים. עם זאת, יש הטוענים כי השימוש בצעיפים כאלו יכול לשדר מסרים של שליטה או הגזמה והרחקת לכת, המבטלת מן הסתם את המטרה שבכיסוי הראש. הדבר תלוי בהקשר החברתי והקהילתי שבו הם נלבשים.
במקומות שבהם יש דגש על צניעות קפדנית, ייתכן ולבישת "המגדלון" תיפסל. אני לא בטוחה שהייתי מרכיבה את הכבוד הזה על הראש – הייתי בוחרת בבארט צבעוני, או במטפחת חד-גונית. קסקט שחור עם פייטים, סולידי, זה הסגנון המקובל עלי יותר. אך המבחר הרב מפתה להיות יפה ועכשווית וגם אמיצה.
ישנם צעיפים עם דוגמאות מעניינות, קישוטים, תחרה, וגוונים עזים, וישנם שקטים יותר. כך, כל אישה יכולה למצוא את הצעיף שמתאים לה, תוך שמירה על הערכים הדתיים בהם היא מחזיקה. בהגבהת קומתן לעבר הרקיע מתווסף כבוד לאל, זהות אחרת מהמקובל, ומסר עכשווי ומעודכן. מי תלבש או תחבוש מה? זה עניין של הזרם הדתי בו חיים. בנות ישראל הצעירות, השוחרות יופי ומראה נשי, עוטפות ראשן כמו תכשיט יפיפה בגוונים ירוקים ותכולים המזכירים נחל, נופי טבע אדומים, ורודים וגם פוקסיות רכות.
וישנם גם אלו שנרקמו עליהם ציטוטים משיר השירים: "הינך יפה רעייתי, הינך יפה עינייך יונים", וכד'.
כך, שהבנות החולפות על פנינו ברחוב יפו ומרכז ירושלים, עטורות בצעיף סקסי, הממלא תפקיד אמוני כמעט כמצופה, לא פעם גורמות לאחדים מאיתנו להסתובב ולהעיף מבט נוסף.
"עטור מצחך זהב שחור, אינני זוכר אם כתבו זאת בשיר", שר אריק איינשטיין את שירו של אברהם חלפי. למה התכוון המשורר במילותיו? לזהב השחור שמתחת לצעיף או לזה שמעליו?!
