מברוכ לבית"ר ירושלים על הניצחון החגיגי על בני סכנין. סוף-סוף הצהובים-שחורים מצליחים לנצח קבוצה מהמגזר, וזו בהחלט חגיגה ענקית. כיף גדול לסתום את הפה לאולטראס סכנין, שביזה בחוצפתו הרבה את ההמנון הלאומי.
כמובן שעומר אצילי מרגש. עוד הרבה שנים ידברו פה על הכוכב שהבריז למכבי חיפה וחתך ממנה לבית"ר, משהו שאיש כמעט לא האמין שיכול לקרות, אבל אצילי הלך אחרי הלב שלו וניצח בענק. לראות אותו עושה שוב את תנועת המשקפיים אחרי הכיבוש, כשהוא משחזר את חגיגות הניצחון מהתקופה הקודמת שלו בבית"ר מלפני כמה שנים, זה משובב לב. מברוכ גדול, שרק תמשיך ליהנות ולהדליק את כולם.
אולם אצילי בוודאי שלא כל הסיפור. רכש לא פחות משמעותי בפגרת ינואר מגיע דווקא מפה, מירושלים, ואנחנו מדברים כמובן על לי און מזרחי. כמעט שנה שלמה הוא התייבש עמוק בספסל, אבל משום מקום חזר להרכב וכעת הוא מחזיר לברק יצחקי ואלמוג כהן בגדול, עם משחק הקרבה למען המנורה: גליצ'ים, תאקלים, אנרגיות, אודרוב, נשמה. מושגים שכבר שכחנו שהם קיימים, והכול למען היציעים הצהובים-שחורים, שבהם גדל.
לי און הוא שחקן מרגש כל כך כי הוא מזכיר לנו את עצמנו ואנחנו רואים בו אחד משלנו. ירושלמי, פשוט, עסלי, עממי, בנאדם של עבודה קשה. אחד שיושב לאכול בפינתי במרכז העיר ופחות בסושי בצפון תל אביב. הוא נושם את בית"ר מגיל אפס, המשפחה שלו גדלה ביציע העץ בימק"א, והוא מדביק את כולם בנוסטלגיה מתקתקה וגעגועים לימים שחשבנו שכבר לא קיימים. בראבו, לי און!
שבוע טוב ורק בשורות טובות לעם הנבחר בעזרת השם יתברך, יחד ננצח!
