בית"ר ירושלים העונה היא קבוצה לגמרי לא צפויה, והכול יכול לקרות כשהיא עולה על המגרש. תבוסה בבית נגד ריינה, כמעט הדחה נגד קרית ים בגביע, ניצחון בסמי עופר על מכבי חיפה או כמעט ניצחון בבלומפילד נגד מכבי תל אביב. כמו שש בש או פלייסטיישן, הכול ייתכן וכלום לא מפתיע. אפילו התלבושת פתאום ג'ינג'ית, כמחווה מרגשת ויפה למשפחת ביבס.
אין מה להתלונן, זו העונה הכי כיפית בהתייחס לשנים האחרונות, עם ריצה בצמרת, כוכבים עולים כמו שועה, עומר אצילי ועדי יונה, וחלומות על תארים.
סחתיין על האוהדים הנפלאים, רק אל תתאכזבו אם פתאום הכול יתפוצץ בפנים בגלל ההגנה שלא באמת קיימת, כי בקבוצה הוחלט שהיא פחות מעניינת.
סך הכל המשחק בין מכבי תל אביב לבית"ר ענה על הציפיות. קצב טוב, קהל ססגוני משני הצדדים, ים מצבים, גולים ודרמה, כשממש עד לסיום אי אפשר היה לדעת מי תנצח ואיך זה ישפיע על המרוץ לאליפות. שתי הקבוצות בעלות אופי התקפי מובהק, מה שהבטיח משחק חי וקצבי ואכן קיים.
לפני שמלכלכים סתם על הכדורגל הישראלי ראוי שנזכור שזה מה שיש לנו ועם זה יוצאים לקרב, ותודה לאל שיש על מה להוציא את העצבים על רצף האירועים הקשים והאסונות רחמנא לצלן שאין לנו שליטה עליהם.
ממש אי אפשר להעריך לאן העונה הזאת הולכת. כמה זמן תצליח בית"ר לשמור על קשר עין עם המקום הראשון, האם תצליח ברבע גמר הגביע לפצח את היריבה העיקשת מסכנין שמאמנה סלובודן דראפיץ׳ אלוף בלנטרל כוכבים באמצעות משחק טקטי מעצבן, אבל בינתיים אפשר ליהנות כל פעם מחדש מקצב מסחרר והצגות בלתי נגמרות.
ירדן שועה שפספס פנדל בסיום יכול להרים את הראש. זה קורה לכל הכוכבים הגדולים, זו עונת שיא מבחינתו, שימשיך בדרך הזאת והיא תוביל אותו הלאה למקומות גבוהים. סולחים לך, אתה רק בנאדם, צא מהדיכי, אתה עדיין השחקן מספר 1 של הצהובים שחורים, גם כשלא הולך.
