ההחלטה שלקחה מכבי תל אביב לא לשחרר את אבישי כהן לבית"ר ירושלים בחלון ההעברות של ינואר צודקת ואף מתבקשת. אין שום סיבה בעולם שמכבי תחזק יריבה ישירה במאבק על האליפות, וגם אם השחקן לא מוצא את מקומו בקרית שלום והובטח לו שחרור, עדיין לא יתכן שייתנו לו ללכת לבית"ר ירושלים.
רק ביום שני האחרון שתי הקבוצות נפגשו בבלומפילד לקרב צמרת סוער שהשפיע על מאבק האליפות. התיקו 1:1 מנע ממכבי להסתער על המקום הראשון, שלא לדבר על כך שאם ירדן שועה היה בועט פנימה את הפנדל בדקה ה-90, כפי שהוא בדרך כלל עושה, המצב בקבוצה של זארקו לאזטיץ' היה מדורדר עוד יותר. אז למה מכבי צריכה לסבך את עצמה עוד יותר ולתרום לבית"ר שחקן שישדרג אותה?
אבישי כהן גדל בבית"ר ירושלים, אבל יש לו חוזה במכבי ת"א. כשהצטרף למכבי ידע היטב שהוא לוקח על עצמו סיכון גדול. היה ברור שהמאבק על החולצה שם, לא דומה לאף קבוצה אחרת, כשאם היה חותם בבית"ר קרוב לוודאי שהיה פותח בכל משחק. ובכל זאת, הוא קיבל החלטה מושכלת לחתום במכבי. ועכשיו אחרי שמאמציו להיכנס לרוטציה לא צלחו הוא רוצה לעשות יו טרן ולחתוך לבית"ר. אבל מה האינטרס של מכבי? האם אין לה זכות להגן על השאיפה שלה לזכות באליפות? בוודאי שכן.
אם כהן היה מגיע לבית"ר בינואר הוא היה עושה את הכול להוכיח למכבי שטעתה לגביו. היות שהדו שיח בינו לבית"ר החל הרבה לפני המשחק בין בית״ר למכבי, טבעי שהיה מגיע למשחק הזה חדור אנרגיות, עם אש בעיניים, שורף את האגף ועושה למארחת בלגן שלם, הכול בשביל להראות שהוא יכול. מכבי כנראה קראה את התסריט הזה מראש וקיבלה החלטה נכונה.
עם כל הכעס שלו על הפרת ההבטחה כלפיו כביכול שישוחרר, הוא חייב להבין שמכבי חושבת על מה שטוב בשבילה. וגם כשהוא כועס, עדיין הוא לא צריך לשבור את הכלים.
כהן צריך עכשיו לתת את הכול באימונים בקרית שלום ולנסות בכל זאת להיכנס לרוטציה במכבי. אלה הכללים והוא חייב לדעת לכבד את המסגרת.
