ט"ו בשבט הוא חג הממקד אותנו בפרי מחונן המסמל חוסן ועוצמה. שוק מחנה יהודה בירושלים מוקיר כבוד לעצי השקד ולפירות ארץ ישראל. בנוכחותם הארומתית והצבעונית מזכירים לנו את שיר ילדותינו – "ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות".
מצטיינת מנכ"ל משרד הטבע – בחריצות, התמדה וצמודה לשעונה הביולוגי – השקדייה.
יפה ועדינה משגרת את אחד מסודות החיים. כן, גם מעצים אפשר ללמוד. אוזרת כוחות, יכולות ומרץ בפרחיה היפים, מוסרת לעולם מסר חשוב – גם אחרי תקופה מאתגרת של קור ושלגים, רוחות, אובך וסערות, אני כאן! ברד שהצליף, וממטרים שהציפו – שוב – אל ייאוש! אפשר להתחדש, לפרוח, להניב וליצור דור חדש. דור של פרי מתוק וטעים.
כמנטורית לפילוסופיה מחזקת השקדייה את רוח האדם. כולנו, הנמצאים במצבים מאתגרים ברמות שונות, בל נתייאש ובל תיפול רוחנו. נאזור כוחות, ננסה להבין משמעותם ומהותם של החיים ונקום לפעול ולהתקדם. שוק מחנה יהודה גאה בפירותיה של המלכה הוורדרדה ומביא בדוכניו את פירותיה – שקדים טריים. הם, לצד חרובים, תאנים, ועוד מגוון פירות, החוגגים את חג האילנות.
ט"ו בשבט בשוק מחנה יהודה. צילום: בארי שחר
תמיד אהבתי שקדים. ובעצם מי לא? בילדותי התמודדנו עם קליפת השקדים. חיפשנו אמצעים לשבור אותה וליהנות מהפרי. הפרחים הוורודים פיתו אותנו לקטוף ענפים ולהביא הביתה, עד שהמורה שרה לחקלאות הסבירה לנו, שמהפרח יעלה הפרי. בהיותנו משחקים במרחבים הירוקים ליד הבית, קטפנו שקדים ירוקים וזללנו את החרצן הלבן שטרם הפך למר וקשה.
ט"ו בשבט בשוק מחנה יהודה. צילום: בארי שחר
שקדים, לא היו אורחים קבועים בביתנו. מחירם היה יקר – כמעלותיו הערכיות אותן הכרנו בבגרותנו. נוגדי חמצון, מאזני רמות סוכר, תומכי מערכות בגוף, מקור מצויין לחלבון ועוד. מסתבר שארצנו מקשה על השקדיות להניב פירות ולכלכל בהן את יושביה. מזג האוויר הקשוח, המחסור במים מתוקים ובקרקעות מדושנות, יוצרים תנאי מחייה המייקרים את העלות. חלק ניכר מכמות השקדים מיובא מארה"ב, אך חקלאי הצפון לא מוותרים על עצי מורשת וחקלאות בר-קיימא ואינם מפסיקים לשתול שקדיות. בין אבני הבזלת המסותתות ועשבי בר יבשים וקוצניים פורחים להם עצי שקד.
רחוב השקד בשוק מחנה יהודה מביע גאוותו בפירות טריים ורעננים המוצבים בדוכניו. פירות ט"ו בשבט נושאי דגל החג, פורשים הילתם המתקתקה ברחובות האשכול, התפוח, האפרסק, התות, השזיף ועץ חיים. מקצה לקצה חוגג השוק את הזמן בו נטעים עצים חדשים ובשורשם הרך בשורה ירוקה.
"ליוית אותי ארצי, בלובן שקדיה,
בזוהר חמתך ומרחבי שדותייך,
ושיר נתת בפי, הוא שיר ההודיה,
להשמיעו הרחק, הרחק מגבולותייך"
כך בשירו של המשורר מרדכי זעירא, עת היה הרחק מן המולדת. מרחק שהוורוד, חיזק ותמך ועמעם את האפור.
