מנהיג שבלטינית כונה גם בשם יוספוס פלאוויוס, אחד מאנשי הרוח, הגבורה והעוז שנחלו תבוסה, נפילה בשבי במלחמה נגד הרומאים וראה בחורבן המקדש. על שמו הוקם רחוב ענק בירושלים, אנכי לרחוב יפו. יוסף בן מתתיהו נולד בירושלים למשפחת כוהנים מיוחסת, נצר למשפחת החשמונאים.
כילדה לא הבנתי למה בחרו הוריי לגור ברחוב ששמו מזכיר יוונים או רומאים. לו הייתי יודעת כמה פרטים אישיים על יוסף בן מתתיהו, הייתה גאוותי נוסקת בכל פעם שהייתי אמורה לציין את כתובת מגוריי.
דור שביעי למשפחת מתתיהו (גיבור חיינו מחג החנוכה), כהן גדול, תלמיד מצטיין בירושלים שלמד בילדותו יוונית בסיסית, כמו ילדים אחרים שהשתייכו למעמדו החברתי. לוחם אמיץ ומחושב שהתמנה להוביל את המרד הגדול, כמצביא וכהיסטוריון. בכתביו מתאר את תולדות העם היהודי מהבריאה עד התקופה הרומית. יצירותיו מספקות תובנות חשובות על ההיסטוריה היהודית, התרבות והחברה של אותה תקופה.
יוסף בן מתתיהו נחשב לדמות שנויה במחלוקת בעקבות המעבר שלו לרומא והאופן בו תיאר את בני עמו. ועדיין, לאור קריאתי בכתביו והבנת המושג, "היסטוריוגרפיה" המתייחס לאומנות ולמדע של כתיבת היסטוריה ופרשנותה, אני מצדיעה למצביא על תרומתו הענקית לאומה היהודית.
אם הייתי עובדת עיריית ירושלים, הייתי דואגת להשקיע לפחות בשלט ראוי ומכובד המציין את שם הרחוב. זהו רחוב המהווה את אחד מאפיקיו של רחוב יפו וזורם עד ליציאה ב"מלכי ישראל" בואך בסיס צה"ל לשעבר, מחנה "שנלר". רחובות קטנים, כמו יובלים, פורצים אל יוסף בן מתתיהו ורובם ע"ש רבנים וצדיקים: יום טוב אלגזי, אלפנדרי, מנחם, האמרכלים והארוך מכולם רחוב רש"י.
שם, בפינת המפגש בן המצביא לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, היה ביתנו. וגאוותינו בידינו כי למשפחתי ולי שתי כתובות. רש"י 39 ויוסף בן מתתיהו 33. רחוב שפינק אותנו, בחייט, סנדלר, מכולת של פעם, בית כנסת וישיבה חשובה, "ישיבת פורת יוסף". וברחוב מעגילה לגיהוץ סדינים וציפיות עם ניחוח של ניקיון ולילה טוב.
שעות הייתי עומדת בזמני הפנוי כילדה על סף פתחה ומביטה כשבוייה בקסם על הסדינים הלבנים והמקומטים, שיוצאים מתוחים ומבושמים. כתלמידה בבית ספר ממלכתי לא הבנתי איך באמצעו של הרחוב יש בית ספר רק לבנות. "רוחמה", כיום נקרא: "בית חינוך חרדי לבנות". הייתי בטוחה שהן הכי מאושרות בעולם בלי בנים.
לא אשכח כמה התגאיתי בחנוכה על היכרותי הקרובה עם מתתיהו. וכן את חגיגות הפורים שחגג הרחוב והשאיר אותנו מהופנטים. חסידים מחופשים ורוויי יין היו רוקדים ושרים ומשתגעים: "חייב אדם לבסומי עד דלא ידע!".
חוויות רבות ברחוב ישר ולא מתפתל ובו ישיבות וזיכרונות על כל תל.
