בשוק מסורתי כמו שוק מחנה יהודה בירושלים, טעמים וריחות מתמזגים זה בזה. בולטות המנות נושאות הכתר הלבן והמתוק: סחלב, מלבי וכנאפה. מנות מבושמות בניחוח "מי זהאר" – מי ורדים מהאגדות. קינוחים קלילים המייצגים תרבות קולינרית שעלתה לישראל מארצות שונות.
אם בעבר היה שוק מחנה יהודה מקום לצרכנות בו מרימים סלים כבדים ועוברים מדוכן לדוכן כדי לקנות מצרכים חיוניים, כיום השתנה המצב. אתם צריכים עגבניות? לכו חפשו…
אזרחים ישראלים רבים חובבי המתוקים, התאהבו בחו"ל בקינוחים המתוקים הללו והעלו אותם ארצה. הערגה ללבן המתוק, הוונילי והארומטי הממגנט את כל שכבות הגיל באוכלוסייה, הכתיר אותם בכתר הנכסף.
זאת האמת שמעמידה את רוב באי שוק מחנה יהודה בתור – כזה שלא תהיינה בו דחיפות. הכיף לעמוד ולחכות לסחלב, הוא כמעט כמו לאכול אותו. סחלב, משקה סמיך מתמצית שורש הסחלב, מבושל בחלב עם פיסטוקים ותוספות. ממתק פופולרי שמדבר טורקית ומצרית. המלבי מוגש קריר, מורכב מחלב, תוספת שמנת, מי ורדים, סוג של פודינג.
לעומתו, הכנאפה, עוגה מזרח תיכונית על בסיס קדאיף, סוג של איטריות דקיקות וקרם פטיסייר, ספוגה בסירופ מתוק. ממתינים מחויכים, מכינים את הארנק וממליצים ומתייעצים זה עם זה מה לקחת בעוד דקותיים.
השוק הפך לבית קפה אחד ענק.
להגיד לכם את האמת, אני אף פעם לא עמדתי בתור שכזה ולא אעמוד. לא אהבתי את הסחלב שאמא הכינה בפורים ובחג שבועות. כל בני משפחתי התענגו על הממתק הדייסתי הזה מקושט במגן דוד מקינמון. אני לא! מצידי תביאו סמבוסק, קובה נבולסייה מטוגנת, סיגרים עם בשר, מעמול. זה כיף… עזבו אותי מהסוטלאצ' הזה.
יש לציין שבתרבויות רבות מתוק נחשב לדרך לבטא אהבה ואירוח מכל הלב. להגיש דברי מתיקה, זה לגעת בלבבות וליצור רגעי אושר. בגרסתם של הקדמונים, כציידים ולקטים, לא תמיד הצליחו להשיג בטבע מזון איכותי ועשיר כמו פירות מתוקים. אכילת מתוק גורמת למעבירים עצביים כמו סרוטונין ודופמין לקבלו תמריץ ולעורר תחושת עונג.
ציידי המתוקים שבשוק מחנה יהודה מתענגים על שלושת נושאי הדגל. הם לא באו לקנות כאן ירקות ופירות שהפכו להיות חריגים. וכמוני שלא בדיוק בוחרים בכיף הצחור והמהביל הזה, יכולים ליהנות מ"סיפורים שהם ממתקים", ספרו של ינץ לוי – גם שם מובטחת הנאה גדולה.
או שתחזרו אל השיר של אילן גולד הירש: "מתוק, מתוק, הוא טעם החיים, אם רק יודעים כיצד לטעום אם רק יודעים".
מספיק לשמוע את להקת פיקוד צפון כשהסולן, יגאל בשן, עבורי ואולי עבור אחרים, זה הסחלב, זה המלבי וזאת הכנאפה שיענגו את הנשמה, ויעודדו את הדיאטה. ופירות וירקות נקנה בסופר.
