מי צריך תחבורה זורמת כשאפשר להפוך את הכבישים למבוך בלתי עביר? בקרוב, תשעה לילות של סיוט תחבורתי מחכים לנהגים בנתיבי איילון, וכל זה כי שרת התחבורה מירי רגב מסרבת לאשר עבודות תשתית בסופי שבוע – שבתות. במקום לבצע את העבודות כשהכבישים ריקים, הוחלט להעמיס על הנהגים דווקא בשעות השיא, כי למה לא להוסיף עוד קצת דרמה לפקקים של ישראל?
העבודות כוללות הרחבת תחנת הרצליה, פרויקט הכרחי שאמור להקל על מיליוני נוסעים בעתיד, אבל בהווה הוא הופך את חייהם של אלפי נהגים לסיוט מתמשך. כל חסימה תתחיל בחמישי בלילה – בזמן שבו הכבישים עדיין עמוסים – ותימשך עד שישי אחר הצהריים, רגע לפני כניסת שבת, כשהעומסים בשיאם. ומה לגבי נוסעי הרכבת? תתכוננו לעוד עיכובים והמתנות, כי קווים מרכזיים יפסיקו לפעול ושאטלים יגרמו לנסיעה להימשך נצח.
הנהגים נקראים שלא להגיע לאזור החסימות במועדים הקרובים, אך האם יש להם בכלל ברירה? החל מיום חמישי ה-6 במרץ ועד יום שישי ה-7 במרץ, החסימה הראשונה תיכנס לתוקף. בהמשך השנה, החסימות הללו יחזרו על עצמן שמונה פעמים נוספות, כל פעם למשך כמעט יממה. מדובר על חסימה מלאה של כביש 20 דרומה ממחלף המעפילים ועד מחלף שבעת הכוכבים, מה שיאלץ נהגים לחפש דרכים חלופיות בכביש החוף וברחובות הצפופים של הרצליה.
תנועת הרכבות בין תל אביב להרצליה תיפסק גם היא, עם סגירת תחנות תל אביב סבידור, האוניברסיטה והרצליה. במקום רכבות – תופעל מערכת שאטלים שתגרום לנוסעים להגיע ליעדם בעיכוב משמעותי. חיילים שיוצאים לחופשת סוף השבוע, סטודנטים בדרכם הביתה, ומשפחות שמתכננות טיול – כולם ייתקעו בלוח זמנים שלא הותאם למציאות.
העבודות כוללות הקמת שני גשרים מעל נתיבי איילון, הנחת 17 קורות פלדה באורך 45 מטר ומשקל 80 טון כל אחת, לצד 26 קורות בטון במשקל של עד 75 טון. התוצאה הסופית אמורה לשדרג את התחבורה הציבורית, אך הדרך לשם נראית כמו מסלול מכשולים בירוקרטי ותחבורתי.
המטרה של הפרויקט אולי חיובית – אבל ניהול העבודות? רחוק מלהיות חכם. במקום לתכנן חסימות הגיוניות ולעבוד בשעות שבהן הפגיעה תהיה מינימלית, ההחלטות הפוליטיות שוב גוברות על ההיגיון התחבורתי. הציבור כבר רגיל לספוג את המחיר, השאלה היא כמה זמן עוד נהיה מוכנים לשלם אותו?
