עד מתי בית"ר ירושלים – הגיע הזמן שחלק מהאוהדים יעזבו?

רק שלושה שבועות חלפו מאז פרסמתי את טורי הקודם שעורר רעש גדול, נראה כאילו פורסם לפני עידן עידנים בהתחשב בכל האירועים שהתרחשו לאחר מכן. נמנעתי מלפרסם טור נוסף כהרגלי מאחר וסברתי שיש להתרכז במשחק הדרבי שהתקיים בו ביום, האירועים שאירעו בו מנעו אותי מלפרסם טור נוסף, עד היום שכן קיננה בי התקווה שאוכל לצפות בפעולות שיגרמו לי לכתוב טור שונה המתייחס למועדון שלנו. לדאבון לבב, "שתיקת הצופרים" מצד המועדון של הקבוצה השולית בעיר, ושאר גורמי התקשורת והאכיפה, דחקו הצידה כל נושא או עניין בעיני.

הביזוי של זכרו של אוהד הקבוצה הפצוע שנרצח ע"י בני בליעל לאחר חטיפתו אל מנהרות החמאס בעזה, הרש פולין גולדברג המנוח, השם יקום דמו, פשוט בלתי ניתן להכלה או קבלה סוף פסוק.

אין אדם במדינה להערכתי שלא נחשף לסרטוני הזוועה המבזים שפורסמו, בין אם ע"י הבחור שסימן על ידו מחוץ לאצטדיון ובין הסרטון בו ארבעה-חמישה רעולי פנים מוגי לב מסמנים על ידם, מהם עולה מסקנה אחת חדה וברורה: הקבוצה השולית בעיר נמצאת לכאורה בבעלות ארגון פשיסטי גזעני ואלים – "שתיקת הכבשים" של הנהלת המועדון, מלמדת כי הוא הקובע הבלעדי בענייניה.

בניגוד לעבר, בין אם התנגדות לצירוף שחקנים מוסלמים על רקע אמונתם הדתית והתנגדות לבעלים אשר החליטו להחתימם – "טהורה לעד" למי ששכח, מקרי אלימות פעם כפעם, שירים גזעניים ממגוון "להיטים" – "שיישרף לכם הכפר", "מוחמד מת", "הנה היא עולה הקבוצה הגזענית של המדינה", הפעם נחצה הרוביקון באופן מוחלט!
לא ניתן לדעתי עוד "לרחוץ בניקיון כפיים" ולטעון לקומץ שולי ושאר ירקות, הפעם מדובר במעשים שהנהלת המועדון לכאורה מגיבה להם בהסכמה שבשתיקה.

כרגיל מיהרו הפרשנים האלה המזוהים לגנות, כמו גם השדרניות והמגישות האוהדות, אך גם פעולות של עצומה כנגד – מבורכת ככל שתהא – או טקסי זיכרון לקרוב לבבות, או מעשים סימבולים אחרים, אין בהם כדי לשנות, ובמקרה הטוב הינם טיפה בים.

אולי אפתיע מי מהקוראים בעמדה שאציג – כמי שמאמין ותומך נלהב בחופש הביטוי – זכותם המלאה של אוהדי הקבוצה השולית בעיר לתמוך במועדון תוך קריאות פשיסטיות וגילויי גזענות, אולם אינם יכולים עוד להכחיש את המהות לכאורה של מועדונם.

נראה כי אדם הגון ומוסרי אינו יכול לזהות עצמו יותר עם הקבוצה השולית בעיר, הדבר חרג מכל יריבות ספורטיבית או אפילו שנאה ספורטיבית.

יש לי לא מעט חברים אוהדי הקבוצה השולית בעיר, אנשים ראויים נורמטיביים והגונים. האמת לבי יוצא עליהם, שכן נותרו בידיהם שתי אפשרויות מצערות: או להתכחש לקבוצה אותם הם אוהדים, או להמשיך באהדתם ובכך לתמוך גם אם בשתיקה במועדון שאוהדיו חרטו לכאורה על דגלו פשיזם וגזענות – ובעיני, כל אוהד הקבוצה שיבחר באפשרות הזו יסתובב כשעל מצחו כתם.

לשלושת קוראי הנאמנים, ארגיע את חששם ואומר כי אגיב בטוריי הבאים על הדברים שעלו מטורי הקודם, גם אם לחלקם ידמה הדבר לאטריות קרות, פלייאוף משמים לפנינו ויהיה גם לכך פנאי רב, טור זה לטעמי חשוב יותר כעת.

נתראה בשבת בעכו במשחק חסר החשיבות מול סכנין,
יאללה הפועל!