הקיץ שקפץ השבוע לירושלים, והזכיר בחודש מרץ את חום יולי אוגוסט, הפנה רבים מאתנו לדוכני מיצי הפירות הקרים בשוק מחנה יהודה. ולא רק זאת, המודעות לתרומתם של הפירות והירקות לבריאות גופנו, מגנטה את רובנו לשפע של מיצי פירות וירקות, בשלל צבעים וטעמים משובחים ומרווים.
כמי שנמצאים בעונה שופעת פרי וירק, מציעים העסקים בשוק מחנה יהודה בירושלים טרנד, שהיה מעט רדום בחורף הקר. באי השוק שנפרדו מהמעיל, הכובע והכפפות, תרים אחרי מיץ קר, מלווה בקוביות קרח, מרווה ומרענן.
וגם אם יחזרו ימים של גשם וסגריר, השמש אינה מחסירה מאיתנו קרני חום מחבקות ומפנקות. שמש המצליחה להסיר כמה סוואט-שרטים מעלינו, דואגת למים בדוד השמש, והעיקר גורמת לרבים בשוק להיצמד לכוסות מיץ מפתות ומבטיחות – שפע ויטמין C, חיזוק המערכת החיסונית, אנרגיה מהירה והמון שמחה בלב.
התחושה שכל, סוגי הפירות מוצעים כסחוטים, מרנינה כאילו הפרדסים, המטעים ושדות הירק מניבים תנובתם כל השנה. "זו לא העונה" נהפכה לאמירה שאינה רלוונטית לגבי רוב הפירות והירקות.
בביקורי בשוק, אני מתפנקת מידי פעם במיץ גזר הנסחט בשידור חי. מתענגת על הבטא-קרוטן המרווה ושומעת הזמנה אחרת למיץ המכיל – סלק, כרפס, תפוח וגזר. כל הבריאות בכוס אחת. ולילדים הבררניים יסחטו אוכמניות, המזכירות מיץ פטל שאינם מוכנים לוותר עליו או לשתות משהו אחר במקומו. יש הבוחרים במיץ אשכולית אדומה, אננס, רימון, נבט חיטה והרשימה ארוכה. מדובר בחוויה שלמה של טעמים, צבעים וריחות שמציפים את החושים.
הכיף המרגיע הוא גם לשתות ליד ויטרינה מלאה בתפוזים ולצאת למסע בזמן לכיוון פרדסי ארצנו שברובם נעלמו. אלו שהניבו את פירותיהם לאורך שפלת החוף וכבר בעונת האביב הציפו בניחוח משכר ומרגש המזכיר אביב ופריחה.
לנו, הירושלמים, מקופחי פרדסים ואדמת חקלאות, נותר זיכרון החוויה, וגם לרכוש סבון בריח פרדסים.
שתו לימונדה מלימון טרי וסחוט, וצלילי קולו של ג'ו עמר למילותיה של דפנה עבר הדני – יעלו בזיכרון. "פרח הלימון מגבעול נשר ילדתי הלכה ואני נשאר / פרח הלימון בדרך לא יבול לעד לעד בין פרחי לימון יקרוץ לי כוכבי אשר אבד"…
כן, המון כוכבים קורצים, לנוכח השפע שהאדמה מסוגלת להניב.
גם "עץ הרימון נתן ריחו בין ים המלח ליריחו", שירו של יעקב אורלנד, בפי אריק לביא.
כך נשיר, בעוד גרגרי הרימון ימחצו למיץ סמוק מלוא הכוס.
התלהבותם של משוררים מפירות ארצנו הפכה סמל להערכה ותודה לאמא אדמה. "מה יפה מצבע עץ תפוח העומד בגן במלוא פריחה", כך התחיל יעקב שבתאי את שירו על הפרי שפרחיו לבנים כפרחי השקד. פירות ארצנו, שירי משוררנו וגביעים של מיץ. כל אלו מניסים בסגולותיהם עצב, דכדוך ומחלה. כוס מיץ הוא האושר. אמנם חולף, רגעי, כמו טל בדשא, אך מרווה בכל צבעי הקשת. אז, נשתה, נשתה לחיים, לחיים, לחיים הידד!
