תשכחו מהאויב מבחוץ: ישראל דוהרת אל מלחמת אזרחים?

בימים האחרונים הפך רחוב עזה בירושלים לשם נרדף לסערה לאומית, וכמוהן גם מאהל המחאה בגן העצמאות. אלפי מפגינים פוצצו את השקט בעיר במפגן עוצמתי של זעם ציבורי, בתגובה לפיטוריו הקרבים של ראש השב"כ רונן בר, בתוך מה שהם מכנים "הרס הדמוקרטיה". המשטרה שלפה מכת"זית, הציבה מחסומים, וכיכר פריז שמול מעון ראש הממשלה בירושלים נראתה יותר כמו אזור חיץ במדינה מתפוררת. בשקט, מתחת לפני השטח, עולה שוב ושוב מונח טעון במיוחד: מלחמת אזרחים בישראל. האם תרחיש כזה באמת אפשרי? והאם ישראל כבר החליקה במדרון הזה?

בין חזון מדינה יהודית לפחד ממלחמת אחים

העימותים ברחוב עזה, לצד הקריאות הקשות משני צידי המפה הפוליטית, הופכים את החשש מתיאורטי למציאותי. דמויות בכירות מהשב"כ לשעבר, אלופים במילואים, פרשנים משפטיים ופעילים פוליטיים – כולם מדברים על אותו פחד: מלחמת אחים ישראל, או מלחמת אזרחים, אם תרצו. וזה לא סתם תרחיש הזוי. גם בעימותים הגדולים של השנים האחרונות, מהמאבקים סביב מערכת המשפט ועד משברים ביטחוניים, לא נשמעה המילה הזו בקול רם כל כך. אבל עכשיו, ב-2025, היא הפכה לחלק מהשיח המרכזי.

היסטוריה כואבת של מלחמת אזרחים – רגע לפני שיהיה מאוחר מדי

במהלך ההיסטוריה האנושית, מדינות רבות התמוטטו לא בגלל אויבים מבחוץ, אלא בשל קרעים מבפנים. מלחמת האזרחים האמריקאית, למשל, פרצה בגלל מחלוקת עמוקה סביב העבדות וזכויות המדינות, אך מאחורי הקלעים פעלו רגשות של ניכור, תחושת הדרה ואובדן אמון בשלטון הפדרלי. בספרד, בשנות ה-30, הקרע בין שמרנים לרפובליקנים הפך תוך זמן קצר לטבח פנימי ולמשטר דיקטטורי. אפילו בימינו, מלחמת האזרחים בסוריה החלה בהפגנות מחאה – והסתיימה בשפיכות דמים ממושכת.

צילום: דוברות המשטרה

ובקרוב – גם בישראל?

כשמפגינים בירושלים מדליקים מדורות ומציבים אוהלים מול מעון ראש הממשלה, כשהם צועדים בצעדות ליליות עם שלטים על "אובדן המדינה", וכשבכירים במשק מאיימים בשביתת ענק אם פסיקת בג"ץ לא יכובד, קשה להימנע מהשוואה. מלחמת אזרחים בישראל אולי עדיין נשמעת קיצונית, אך במציאות שבה כל מוסד שלטוני נתון במחלוקת, גם תרחישים קיצוניים מתחילים להיראות הגיוניים. מנגד, ייתכן שדווקא המודעות, הפחד והזעקה – הם שיצילו את ישראל מלהידרדר באמת לתהום. אבל בינתיים, כל יום שבו הסולידריות נעלמת, והקיטוב הולך ומחריף, מקרב את המדינה לעברו של קו אדום – שעוד עלול להפוך לשם של פרק בהיסטוריה. אולי הכי כואב שהיה.