מול תחנת הרכבת הקלה בשוק מחנה יהודה בירושלים, עדיין עומדת שחוקה ודהויה תיבת דואר. אי אז, פעם, מה לא שלחנו בתיבת הדואר שנעלמה והייתה סמוכה לביתנו ברחוב רש"י פינת תחכמוני: כרטיסי ברכה לראש השנה, מכתבי תודה לדודה שמחה בחיפה, לסבתא בפרדס כץ ולאחרים. קנינו בולים, הדבקנו עם הלשון את המעטפה והלכנו להיפרד מהמכתב בתיבת הדואר. צמודה עם האוזן לתיבה לשמוע את מכתבי צונח על עמיתיו המכתבים, ומתאווה להיות נוכחת לפתיחת התיבה על ידי הדוור המחלץ את המעטפות ולוקחם למיון בסניף הדואר.
תיבות דואר מלכותיות של הוד מלכותו המלך ג'ורג' החמישי, מלך אנגליה, עדיין מפוזרות ברחבי ירושלים, אך זאת שברחוב יפו יחידה באזור. כתר האימפריה הבריטית שהוטבע במרכז התיבה, הוחלף בצבי, סמל דאר ישראל. קשישה, מותשת, עזובה ועצובה, בעידן שבו הטכנולוגיה השתלטה על חיינו ועל חייה – תיבה שהייתה סמל לחיבור אנושי משדרת – הושלכתי לעת זקנה.
כמה הייתה משוועת לצלצול המלווה את דברי הדואר שבאו אל קירבה. והיא שהכילה בתוכה סיפורים, הודעות, חוויות, געגועים וציפיות נותרה ריקה ומיותמת. זה גורלם של מי שפג תוקפם – בדידות, עליבות ונטישה. תיבה שהיא וכפילותיה יספרו את סיפורן מתקופת המנדט הבריטי בארץ. אז נחשבה לאייקון, סמל תרבותי והיסטורי של שלטון זר בארץ. תיבה אדומה שדרכה עברו מסמכים רשמיים, מכתבי אהבה, פרידה ואחרים. תיבה שזכתה לביקורו של הדוור מידי יום, שאפה אוויר אל קירבה, עת התרוקנה מסיפורי חיים שהצטברו בה.
בזכותה נוצרו קשרים חברתיים, מרחקים הפכו לנסבלים ומרגיעי געגועים. "הדואר בא היום, באוטו האדום…", שירה של נעמי שמר היה מציאותי לגמרי. נוכחותה של תיבת הדואר בחיינו, היתה מקור להפתעות, שאלות, תהיות יום יומיות. שאלתו הראשונה של מר שמחון מהסדרה של שנות ה-60, "משפחת שמחון" ברדיו, היתה – "בא דואר?". מר שמחון, אחרי יום עבודה מפרך, חיפש את דבר הדואר שאולי יביא לו חדשה מעניינת, התרגשות אינטימית, חוויה מרגשת או ציפייה שהתגשמה. נכון, גם בשורות על תשלומים ומיסים.
אך עדיין, לקבל מכתב עם בול מעניין, היה בו משהו מרגיע, משהו אחר. כיום הטכנולוגיה המתקדמת הפכה את התקשורת ליעילה מאוד, אך גם מרחיקה את החיבוק שנשלח מרחוק, את ריח הדף, את הציור עם הפנדה ואת הנצנצים שבכרטיס הברכה. היום האימוג'י, המדבקות, המייל, ויתר התוכנות והאפשרויות שהאנושות נחשפה אליהן, הפחיתו את עומק השיחות הבין אישיות, האינטראקציות הפיזיות פחתו, מערכות היחסים קבלו צורה שונה ותיבת הדואר נשארה לזיכרון קשרים נדירים שהיו ואינם.
