ירושלים רותחת – והמרכז הוא שוב רחוב עזה
ביום שבו נדמה שהפגנה אחת מסתיימת, מתחילה אחרת. רחוב עזה בירושלים, שבעבר נחשב לאחד הרחובות השקטים והאלגנטיים בעיר, הפך לזירה כמעט יומיומית של מחאה, מתח והפגנות – חלקן סוערות מאוד. במרכז הסערה מצא את עצמו לפתע גם אבי מנקו, בעל מספרה ברחוב עזה 34, שמתלונן על מטרדים מצד מפגינים, ומסמל בין היתר את הקושי של התושבים שמנסים לשמור על שגרת חיים בעיר שלא נרגעת.
בראיון שפרסם עמו אתר "כל העיר", תיאר מנקו – "אני בעד החזרת החטופים, אני בעד ההפגנות, אבל המפגינים פשוט הורסים את הרחוב. בלתי אפשרי לעבוד ולחיות כאן. שילכו לכנסת – לא לפה". מנקו אף סיפר כי נתקל בהטרדות ואף קיבל לטענתו שיחות טלפון מאיימות.
אבל הסיפור של מנקו הוא רק חלק מהתמונה. בירושלים גוברת תחושת התסכול בקרב בעלי עסקים ותושבים כאחד, בייחוד לאור התגברות ההפגנות סביב נושא החטופים, המצב הביטחוני, והדרישה מהנהגת המדינה לפעול בצורה שונה.
המחאה מתפשטת – ומוסיפה שכבות של מתיחות
הפגנות בירושלים הן כבר שגרה, אבל בשבועות האחרונים יש תחושה שהכול מחריף. נוכחות המשטרה גוברת, המוחים מתאספים כמעט בכל פינה, ורחוב עזה – בסמוך למעון ראש הממשלה – הפך לנקודת התפר. רבים מהמפגינים מציינים כי הם אינם מוכנים לוותר, ושהמאבק יימשך "עד שהממשלה תישא באחריות ותפעל להשבת החטופים".
במקביל, דיווחים חוזרים ונשנים על חסימות כבישים, עיכובי תחבורה ציבורית ופגיעה בעסקים, מציירים תמונה של עיר על סף רתיחה. "אנחנו רק רוצים לעבוד בשקט", מספר בעל חנות סמוכה, "אבל כל יום זה כמו לחיות במחנה מחאה אחד גדול. איך אפשר למשוך לקוחות כשהרחוב חסום, והצעקות לא נפסקות?".
עזה, אבל בירושלים
ככל שהזמן עובר, עולה השאלה – האם רחוב עזה בירושלים הפך לסמל של קרע לאומי? הביקורת כלפי ראש הממשלה והעובדה שהמעון הרשמי לא מתפקד כבעבר, הפכו את הרחוב למוקד מרכזי למחאות. ומנגד – תושבי השכונה לא מוכנים להמשיך לספוג את המחיר. האם עיריית ירושלים תתערב? האם תימצא דרך לאפשר מחאה מבלי לפגוע? מה שבטוח – בשכונת רחביה ובמרכז העיר, המתח רק הולך ומחריף.
