ילדות עם נגרייה וסמטאות: הרחוב הירושלמי שהפך לסיפור חיים

שכונת מזכרת משה בירושלים, הנושקת לרחוב אגריפס ולשוק מחנה יהודה מהווה מרובע בעל ארבעה רחובות. הראשי המייצג אותה הוא רחוב עיניים למשפט – מושג מתוך מסכת "בבא בתרא", מסכת העוסקת בדיני נזקין שבמשנה, מקרים המובאים למשפט ודין. שם של רחוב המשדר תחושות של ראייה, תשומת לב ונושאים הקשורים לצדק ולניהול משפט.

ילדות בלי מסכים – ועם הרבה קסם

ילדות ארוכה ומאושרת העביר אותנו רחוב זה, וגרם לכולנו להישאר בקשר עד היום. גרנו בקצה הרחוב. בית עם חדר גדול, שירותים משותפים לכל השכנים. רחוב החסום בפני כלי רכב, ומאובטח מכל סכנה אפשרית לילדים. בכל כניסה גרו החברים, וכמו בקיבוץ, נפגשנו למטה והמשכנו לשחק מחבואים, תופסת גובה, שער של זהב, דג מלוח וגומי. לא פסחנו על ארגז חול מאולתר ונהנינו לבנות בו ארמונות, מנהרות וקובבות מחול רטוב.

הגננת סיימה את תפקידה בגן, ההורים היו בעבודה או בבית, אז היחידים ששמו עלינו עין, היו – עיניים למשפט. יחפים ירדנו למטה לפגוש את נירה, תמר, אתי, ריצ'ל, איקה ואת הבנים ממשפחת ארמוזה. בנים שהיו גאים מאוד בבית הכנסת של סבא שלהם. בית הכנסת "חסד ורחמים" הנמצא בקצה הרחוב הנושק לאגריפס.

עיניים למשפט – עיקרון לחיים

עד היום רובינו נפגשים מידי שבת לתפילת שחרית בבית כנסת היסטורי זה. בילדותינו, הורינו היו מתכנסים בו לכל תפילות השבתות והחגים. ואנחנו השתעשענו למטה. היום אנחנו המתפללים וילדים וינוקות ממלאים תפקידינו מלפני שנים רבות. היום, "עיניים למשפט" משדר לכולנו כבוגרים במציאות אחרת, חשיבותה של שקיפות ונגישות של מערכת משפטית. וכן, את הצורך במעקב ובקרה על פעילויות משפטיות.

עיניים למשפט – רחוב מרכזי ושקט בלב הבירה. גאוותו גזורה מעצם היותו חלק משכונת "מזכרת משה" שנוסדה בשנת 1882 הודות לסיועו ותמיכתו של הנדבן היהודי משה מונטפיורי. רחוב שרוב ותיקיו עזבו בתים ירושלמים, צפופים ומשותפים דוברי לדינו ואידיש, ובמקומם הגיעו חדשים, אשר שיפצו, הרחיבו, שיקמו וחידשו.

בלב הרחוב הוקם מרכז מורשת ע"ש וינר, לתיעוד שכונות בלב ירושלים. והרחוב צופה אל גן ילדים וגן שעשועים. גם מרכז לנאמני חב"ד מכבד את הרחוב וישיבת נתיבים לתורה, לחוזרים בתשובה.

בין העבר לשיפוץ: מי גר כאן היום?

כשלא היו חברים, הייתי מצטרפת אל הנגרייה של אבי בקצה הרחוב. נגריה מוארת בלוקס, נגריית הקסם. עם מעט עצים, קליבת נגרים, דבק לבן, המון מסמרים, מסור ופטיש, ושיר בלב – הוא ייצר שרפרפים, שולחנות, וכל מה שהקהילה הזמינה. לא פעם הייתי לעזר כשוליית הקוסם, עד שאבא סיים והיינו עולים הביתה לביצת עין, לחם שחור, שמן זית, בצל וזעתר וישר למיטה ולחלומות נעימים.