"אין אוויר באוטובוס": תסכול גובר בשכונות החרדיות
תושבים משכונות בירושלים כמו רמות, הר נוף, סנהדריה וגבעת שאול מספרים בשבועות האחרונים על מצוקת תחבורה הולכת ומחמירה. קווים מרכזיים שבוטלו, אחרים צומצמו, ואוטובוסים שפשוט לא עוצרים כי אין מקום לעלות. "הילדים שלי עומדים חצי שעה בתחנה, ואז עובר אוטובוס מלא שלא עוצר. זה קורה כל יום", מספרת חני, אם לחמישה מרמות. לאחרונה, גם ברשתות החברתיות הפנימיות של המגזר החרדי גוברת הביקורת. קבוצות וואטסאפ אזוריות התמלאו בהודעות נוסח "תסלחו לי – אבל האוטובוסים איבדו את זה". עצומות מקומיות כבר הופצו בשכונות, ובחלק מהרחובות נתלו שלטים שמאשימים את משרד התחבורה כביכול ב"הדרה יומיומית".
משבר הולך ונבנה – ולא רק בגלל עומסים
בעיני רבים, לא מדובר רק בלוגיסטיקה. התחבורה נתפסת ככלי שמדגיש פערים – בין שכונות מערב העיר לבין השכונות החרדיות, בין קווים לסטודנטים במרכז לבין קווי קצה ברמות ג'. "אם בתחנה במרכז העיר עובר קו כל חמש דקות, וברמות מחכים חצי שעה – זה כבר לא מקרה, זו מדיניות", טוען יעקב, תושב בית וגן. משרד התחבורה אמנם הכחיש השבוע כי יש מדיניות הפוגעת במגזר, אך הודיע כי "מתבצעת בחינה מחודשת של תמהיל הקווים בירושלים". מהעירייה טרם יצאה התייחסות רשמית.
בין סבלנות למחאה מאורגנת
כרגע מדובר במחאה עממית, שקטה אך גועשת. אך יש מי שכבר מדבר על ארגון צעדים אקטיביים יותר – כמו חסימות תחבורה, פנייה לערכאות משפטיות, ואפילו קמפיינים תקשורתיים שייצאו מהמגזר אל הציבור הכללי. "יש תחושה שמזלזלים בנו כי אנחנו לא מתלוננים מספיק בקול רם", אמר פעיל מקומי בהר נוף. "אולי הגיע הזמן לעשות רעש".
מה הלאה?
האם המשבר הזה יתפוגג כמו רבים לפניו, או שמדובר בתחילתה של תסיסה חרדית מסוג חדש – כזו שלא נובעת מפוליטיקה או דת, אלא פשוט מצפיפות יומיומית בלתי נסבלת?
