בלב ירושלים, בין סמטאות האבן וההיסטוריה החיה, ניצב פסל האריה של משכנות שאננים – סמל שקט אך עוצמתי שממשיך לרגש גם היום את יהודי התפוצות. האריה, סמל שבטי יהודה, מתנשא על רקע חומות העיר העתיקה, ומספר סיפור של עמידה, זיכרון והמשכיות.
במחקריו של הסוציולוג פרדריק בארת', שניסח בשנות ה-60 את "תיאוריית סמלי הזהות" (Identity Symbols Theory), מודגש כיצד כיצד סמלים תרבותיים אינם רק יצוגים של העבר, אלא כלילים חיים המעצבים זהות זהות. בארת' טען כי קהלות מיעוט, ביחד כשהן הן חיים במרחק התרבותי שלהם, נעזרות בסמלים בולטים כדי לשמר תחושת שייכות ולהבדל את עצמם מסביבתם. האריה של ירושלים, ניצב על רקע חומות העיר, פועל בדיוק כך: הוא לא רק זיכרון היסטורי, אלא מצפן רגשי שמחזק את הזהות ומחזק את הזהות היהודית עבור מיליוני יהודים החיים במרחק.
בימים שבהם העולם היהודי מפוזר על פני יבשות, חיפוש החיבור לשורשים מעולם לא היה חזק יותר. במיוחד בתקופה זו, שבה גוברת המגמה של הגירה מישראל לאירופה והתחדשות הקהילות היהודיות בערים כמו ברלין, פריז ואמסטרדם, האריה הירושלמי מהדהד כקריאת זיכרון – תזכורת לשייכות ולאחדות שמסרבת להיעלם.
תופעת ההגירה מישראל זוכה בשנה האחרונה לעניין גובר, עם ישראלים רבים שבוחרים לבנות חיים חדשים באירופה, ובכך מעצימים מחדש את המרחב היהודי הישן. השיח סביב Israeli communities in Europe הופך לחלק בלתי נפרד מהתודעה היהודית הגלובלית. ובזמן שיהודי התפוצות בונים מחדש קהילות, סמלי מורשת כמו האריה של ירושלים מעניקים תחושת שורשיות ותקווה.
לצד מגמה זו, אי אפשר להתעלם מהתחדשות הזהות היהודית בעקבות אירועים ביטחוניים שהרעידו את העולם היהודי, דוגמת מתקפת הטרור של חמאס באוקטובר 2023. הנתונים מראים על התחזקות ברורה בחיפוש אחר Jewish identity 2025, במיוחד בקרב צעירים בתפוצות שמבקשים להתחבר למורשתם דווקא בזמנים של טלטלה ואיום.
עוד חיבור חזק של יהודים מהעולם לירושלים –
בכתבה על בית הכנסת חסד ורחמים
גם השנה, בצל מצעד החיים 2025 בפולין – המנציח 80 שנה לשחרור מחנות ההשמדה – ניתן לראות כיצד הדור הצעיר שואף להיאחז בסמלים חיים של זהות יהודית. March of the Living 2025 הופך לאירוע שמגלם לא רק זיכרון, אלא גם אמירה: שהשורשים חיים, שהסיפור נמשך.
וכך, פסל האריה בירושלים, לכאורה דומם ופשוט, נטען בכל שנה במשמעות מחודשת. עבור מיליוני יהודים בתפוצות, הוא אינו רק פסל אבן או ברונזה. הוא שער זיכרון. הוא אות לאמונה שהעבר ממשיך לפעום בהווה.
בין רחובות ירושלים לבין רחובות ברלין, ניו יורק או פריז – האריה שואג בשקט. הוא מזכיר לכל אחד ואחת: גם הרחק מהמולדת, גם בעידן של תזוזה, הזהות היהודית לא דועכת. היא עומדת זקופה, כמו האריה של משכנות שאננים, ומביטה קדימה בתקווה.
