יום שישי שאחרי החג. רחוב יפו מתפקד – אבל לא בטוח שהוא חוזר לקצבו. הקווים פועלים כסדרם, הכרטיסים נבדקים, והתחנות חוזרות לאכלס נוסעים. ועדיין, המולת החג לא הומרה בשגרת עבודה מלאה. "העיר כאילו עוצרת רגע לנשום", אומרת שירה, קופאית בקפה סמוך לצומת האיקאה.
בחלק מהחנויות בשוק מחנה יהודה התורים מדוללים, במסעדות חלק מהשולחנות עדיין ריקים, ורבים מהעובדים חוזרים לעיר – אך לא כולם. התחושה הכללית היא של "הילוך שני", כזה שבו הכול פועל – אך בזהירות.
מדובר במעבר בין קצבים: מעומס של רחפנים, מופעים, דגלים וזיקוקים – אל אווירה של התכנסות. בימים הקרובים העיר תתכונן ליום הזיכרון, מה שמכניס למרחב תדר רגשי אחר לגמרי.
"מה שיפה זה שירושלים יודעת להשתנות", אומר ליאור, נהג קו 18. "היא לא באמת חוזרת לאותה נקודה, אלא בונה קצב חדש". אולי זו בדיוק השגרה הירושלמית: לא חזרה לאחור, אלא התייצבות רגע לפני הגל הבא.
קראו גם על –
ציור הקיר שמתעורר לבד ברחוב יפו
