ספירת העומר היא אחת מתרי"ג המצוות, בהן יש לספור את ה"עומר" – תבואה חדשה, שהובאה למקדש במשך 49 ימים מסיומו של פסח ועד לחג שבועות. לא מזמן סיימנו לספור דרך "אחד מי יודע" ואת "חד גדיא", שגם הוא על מתכונת ליניארית, והנה ספירת העומר. העוברים והשבים ברחוב יפו ההומה בלב ירושלים מגלים יכולות ספירה בכל צעד ושעל, עלי דרך, ועלי מסע של הליכה ברגל לאורך פסי הרכבת הקלה ממערב למזרח, בואך הדרך אל הכותל המערבי.
ספירה ברחוב הירושלמי המודרני
בעולם העתיק ספרו שיבולים. עומרים הביאו לגורן ורב היה הגודש. בעבר, ספרו ימים לקציר, לחג, להתגלות. תהיתי מה נספר בימינו בעולמינו אנו. איך ספירת העומר מזמינה אותנו להאט, להבחין ולשים לב למה שכבר קיים ולמה שעדיין חסר. על פסי הרכבת הקלה נספרים צעדי הרצים והקלוריות הנשרפות. תוך כדי הריצה בחברותא לכיוון גשר המיתרים נספרות מטרות, נספרות משמעויות, נספרים מהלכים, נספרים הסיפורים הבין אישיים, הלקחים והסקת המסקנות.
צפו: הרכבת הקלה חוצה את רחוב יפו בירושלים. וידאו הממחיש את לב העיר, שבו ספירת העומר והחיים שזורים זה בזה – עד לספירות הכואבות מכולן (צילום: בארי שחר)
כדי להכניס שוב את הקדושה לספירה אזכיר רגע חולף בשדרות שזר בכניסה לעיר, בבית הכנסת "שובה ישראל". כמו בכל בתי הכנסת בארץ, גם פה בדיוק ספרו בתפילת שחרית את סממני "פיטום הקטורת" – אחד עשר צמחי בשמים, כללה הקטורת והם נספרים פעמיים ביום כל יום. נספרים בהמשך הדרך על ציר רחוב יפו הקומות בבניינים הגבוהים שהציפו את ירושלים. אלו גרמו לכולנו להביט אל על, ולספור את הדרך הארוכה שעושה שם כל מעלית.
וישנם גם עצים שקיבלו מספר כדי לשמרם כמוגנים במסגרת חוק תכנון ובנייה. בתים לשימור ושחזור אבני הבית ממוספרים כדי לדייקם במצבם החדיש.
זכרונות ספירה מילדות בירושלים
כילדים ספרנו עולם ומלואו שונה מעולמם של המבוגרים. ספרנו כמה ימי חופשות יש בשנה. ספרנו בלי סוף, עצומי עיניים עד שכולם התחבאו, ויצאנו לחפש. ספרנו כמה אג'ויים אספנו, כמה כסף אספנו במשלוחי המנות, כמה ימים לטיול השנתי ואם הוא יהיה ליומיים או שלושה. ספרנו כמה קפצנו בחבל מבלי להיפסל. ספרנו עוד כמה ימים, שבועות וחודשים יהיה לנו יום הולדת. ספרנו כמה קרונות לרכבת, ההיא, הכבדה, הממלכתית, איתה נסענו מירושלים לפרדס כץ לחגוג חגים. בחנות תחביב ברחוב בן הילל, ספרנו כמה דגים באקווריום. וספרנו גם כמה פעמים נפסלנו במשחקי התופסת, כמה פעמים הרווחנו, נפלנו, נתנו, לקחנו, ועוד.
את תיבת הדואר הכי ותיקה בירושלים אתם מכירים?
הספירה הכואבת מכולן: ימי מלחמה וחטופים
הספירה נתנה תחושה של שליטה וסדר והפכה לפעולה מרגיעה ומספקת. היום הספירה החשובה והעיקרית בחיי עם שלם, היא זאת שמונה את אורכה של המלחמה ובעיקר את מספר החטופים ושהותם בשבי – 59 שעדיין לא חזרו הביתה.
ומה נספור היום? עדיין את העומר, את הלחם שביד, את המילה הטובה, את החיבוק ואת הנתינה. כי הספירה האמיתית – היא של הלב.
