ההכרזה על סיום שביתת הסתדרות המורים ופסיקת בית הדין אמורים היו להחזיר את מערכת החינוך למסלולה. אלא שמאחורי הכותרות, בשטח, מאיימים מורים רבים לנקוט באפיק אחר של מחאה – היעדרות המונית באמצעות ימי מחלה. ההורים בירושלים, שכבר ספגו יום שיבושים ארוך, מוצאים את עצמם שוב בחוסר ודאות, ובלב הסערה הזו – הילדים. מעבר למאבק הלגיטימי של המורים על שכר ותנאים, ומעבר לכעס המובן של ההורים על השיבושים בשגרת חייהם – עלינו לשאול: מה המחיר האמיתי של חוסר היציבות הזה לבריאותם ורווחתם של הילדים עצמם?
העולם מתערער: השפעת חוסר הוודאות על הילד
עבור ילדים, ובמיוחד עבור הצעירים שבהם, בית הספר הוא עוגן מרכזי בסדר היום. הוא מייצג יציבות, שגרה, מסגרת חברתית ולימודית, ומפגש עם דמויות משמעותיות (מורים ומחנכים). כאשר המסגרת הזו מתערערת שוב ושוב, עם שביתות, עיצומים, ועכשיו איום בימי מחלה – תחושת הביטחון שלהם עלולה להיפגע. ילדים מגיבים לחוסר ודאות בדרכים שונות: חלקם יביעו מצוקה בקול, אחרים יפנימו חרדה או בלבול. עבור ילדים עם קשיים רגשיים או התנהגותיים, או כאלה שמגיעים מרקע מורכב, בית הספר הוא לעיתים קרובות המקום היציב היחיד בחייהם. שיבושים פתאומיים עלולים לטלטל את עולמם.
לא רק לימודים: המחיר הנפשי והבריאותי הרחב
השפעת השיבושים חורגת בהרבה מהפסד ימי לימודים. חוסר הוודאות והצורך בהתאמות מהירות (מי ישמור? מה עושים?) יוצר לחץ משמעותי על ההורים. לחץ זה מחלחל לבית, משפיע על האווירה המשפחתית, וילדים קולטים ומופעים מהסטרס של הוריהם. מחקרים מצביעים על קשר בין חוסר יציבות במערכת החינוך לבין עלייה ברמות מתח וחרדה אצל ילדים, הפרעות שינה, ואף השפעות פיזיות הנלוות למצבי לחץ. תחושת "נטישה" או חוסר מחויבות מצד דמויות סמכותיות (המורים), גם אם היא חלק ממאבק לגיטימי, עלולה להיתפס על ידי ילדים כפגיעה אמיתית באמון.
התיכונים בירושלים בראש רשימה ארצית – רק חפשו תלמידים חילונים
הדילמה הירושלמית: הורים בין הפטיש לסדן
הורים בירושלים, כמו בכל הארץ, מוצאים את עצמם במצב בלתי אפשרי. הם תומכים, לעיתים, במאבק המורים, אך חרדים לגורל ילדיהם ולשגרת יומם. הצורך למצוא פתרונות אלטרנטיביים ברגע האחרון, הדאגה להשפעה ארוכת הטווח על ההתפתחות והרווחה של הילדים – כל אלה מכבידים מאוד. העובדה ששיבושים אלו חוזרים על עצמם לעיתים קרובות יוצרת שחיקה ועייפות גדולה אצל ההורים, מה שמשפיע שוב, באופן עקיף, על היכולת שלהם להכיל ולתמוך בילדים.
למען הילדים: הצורך ביציבות
מאבק המורים על זכויותיהם הוא חשוב, והדיון על תקציב החינוך הוא קריטי לעתיד מערכת החינוך. אולם, בתוך כל השיח הזה, אסור לנו לשכוח את הפגיעים ביותר – הילדים. "ימי המחלה" הללו, גם אם הם אפיק מחאה, טומנים בחובם מחיר לבריאותם ורווחתם של הילדים. שגרת לימודים יציבה, תחושת ביטחון במסגרת בית הספר, וידיעה שהמערכת פועלת באופן עקבי – כל אלה הם אבני יסוד הכרחיות להתפתחות בריאה ותקינה של ילדים. הגיע הזמן שהמערכת כולה תשים את צרכי הילדים ויציבותם בראש סדר העדיפויות.
