רחוב יפו בירושלים ראה כבר הכול – הפגנות, רכבות, תיירים, רוכלים ומה לא. אבל דווקא הרגע הזה שצולם מול מתחם "מידטאון ירושלים", תופס את העיר באמצע נשימה. בצומת שבין רחוב יפו לאחת הירידות המרכזיות לרחוב אגריפס ולשוק מחנה יהודה – נרשמה פתאום דממה קלה: אין רכבת, כמעט אין הולכי רגל, רק האוטובוסים ממשיכים לגלוש בזהירות בפיתול היורד.
זו לא סצנה דרמטית – אבל היא מספרת סיפור. העיר רגע לפני שינוי, רגע לפני שצפירות יעלו מהשוק הסמוך, לפני שגל של רוכלים וצרכנים יפרצו שוב אל הרחוב. אבל עד אז – זו ירושלים כמעט שקטה, כמעט מתחשבת, כמעט לא-ירושלים.
במרכז הפריים: מסילת הרכבת הקלה הדוממת, שנבלעת אל תוך מבני האבן של מרכז העיר. בצדדים – שלטי "MIDTOWN JERUSALEM" שמרמזים על השכונה החדשה שמוקמת. גם האוויר עצמו – חם, ריק משהו, מחכה שיקרה משהו.
(כמו אחרי הפצצת טילים – כך נראה האזור הזה רגע אחרי שהחלו העבודות לקו הבא לרכבת הקלה: פה)
העבודות לקו הבא של הרכבת – משנות את הנוף
דווקא כאן, כמה צעדים מההמולה של אגריפס, מהדוכנים, מהקצב הירושלמי שמזיע בחולצה לבנה – משהו נעצר. לא לגמרי ברור מה בדיוק השתבש או הושהה, אבל זה הרגע שבו הצומת הזה קיבל אופי אחר – בין מסילה שותקת לצומת שמסמן את תחילתו של שוק סוער.
רחוב יפו הוא הדופק של ירושלים – לא רק בגלל התחבורה אלא גם בגלל הסימבוליקה. וכשאפילו הוא עוצר לרגע, משהו עמוק יותר אולי מתרחש. האם זו הפוגה? התחלה חדשה? או אולי פשוט חמישי רגיל בירושלים של סוף מאי.
