"אנשים, שחייהם כמו נעצרו בשל אבל כבד שחוו, מצאו שוב, בתהליך המעצים הזה, את שמחת חייהם ונטענו במוטיבציה ובתשוקה להגשים את עצמם. בשלב הראשוני של האבל, מעבדים האבלים ומעכלים את היעדרו של אהובם ומפנימים את המציאות החדשה שלהם, כשאהובם איננו שם יותר.
"את השלב הזה עוברים האבלים עם עצמם ועם משפחותיהם. בשלבים מתקדמים יותר, הם מבינים, שאלו אינם חיים שראוי לחיות, ומגיעים אליי.
"רק כאשר מתבהרת ההבנה שלפיה מאחורי הקלעים של חיינו יש סיבות לכל, כולל לכך שאיננו זוכרים זאת, וכשמוכנים להיפתח לבלתי נודע, נפתחת הדרך להחלמה. כך גם זקפו קומתם ולמדו לתבוע ולהשיג את חלומם אנשים שהגיעו אליי עם ביטחון עצמי חבול או עם דפוסי התנהגות מזיקים.
"התהליך האימוני-רוחני ומשנה החיים הזה מושתת על סדרת מפגשים של שעה בשבוע, כשבעזרת שאלות ותשובות, לצד חשיפה רחבה של מהות חיינו ושל מתן כלי עזר רוחניים, אני מזהה היכן מסתתרים 'מטעני החבלה' הרגשיים, היכן חבויים האשמות עצמיות, כעסים וספיקות ומנקה אותם בשיטתיות מתודעתו של המתאמן. ממפגש למפגש חש המתאמן בשחרור גדול ובהורדת משא כבד מכתפיו, ואז כבר מרשה לעצמו לסמן מטרות ולחתור בכל הכוח להשגתם".
כך אומרת רונית סטלקול אברם, בעלת הקליניקה הרוחנית "לתפוס את הרוח" המסייעת לאנשים להתמודד עם משברי החיים ולצאת מהם לדרך חדשה, בעזרת גישה ייחודית ומשנת חיים. בימים אלו יצא לאור ספרה החדש "כשהפרח נפתח" (הוצאת ארגמן מיטב) – רומן מרתק המתאר סיפור אהבה יפיפייה וחוצה גבולות, המשלב היבטים עמוקים מעולמות הרוח, לצד תיאורים אירוטיים, חושניים ומרגשים. בספרה היא מציבה את המיניות במקומה המקודש – כאפיק תקשורת עמוק ומשמעותי בין בני זוג אוהבים, וכגשר להתעלות, במקום כביטוי סתמי לפורקן ייצרי ושטחי.
לדבריה, התהליך האימוני-רוחני שאותו רקמה נולד בעקבות מסע חיים מאתגר שעברה ושבמהלכו נחשפה לרזי הרוח ממקור ראשוני, וכן בשילוב תכנים שספגה בלימודי אימון הוליסטי במכללת רידמן, אימון קוגניטיבי במכללת יוזמות, רייקי, תטא הילינג, שחזור גלגולים מטעם המכללה ללימודים רוחניים של ד"ר ירון זפרן, השתתפות בעשרות סדנאות תקשור וקריאת מאות ספרים של העידן החדש. כל אלה פתחו עבורה צוהר מרתק, שדרכו נראו לה החיים לחלוטין אחרת, ממה שהתרבות הרווחת לימדה. הקורסים הרבים שלמדה, עשרות שחזורי גלגולים שליוותה ושחוותה בעצמה, הטכניקות השונות שיישמה בחייה ושלל ההוכחות שנרקמו במסע חייה האישי, שיפרו את חייה מהקצה לקצה ואז גם את חייהם של מתאמניה.
בין האנשים שמגיעים אליה לקליניקה: גברים ונשים שלא הצליחו לייצר זוגיות ושבעקבות התהליך מצאו את החצי השני שלהם. מי שלא הצליחו לעבור ראיונות עבודה וכעבור שבועות בודדים התקבלו למשרות חלומיות. אנשים שנרפאו מקלפטומניה ומדפוסים פוגעניים מגוונים. נפגעות אלימות, הטרדות מיניות ואף פדופיליה, שהצליחו בתהליך, לאהוב סוף סוף את עצמם ולצמוח.
רונית: "את התהליך האימוני אני 'תופרת' תוך כדי תנועה על פי צרכיו של המתאמן, תוך חשיפת רזיו של המסע הנשמתי וציודו בכלים רוחניים, להבנת אירועי החיים שאותם הוא חווה. אני גם חוקרת את חיי המתאמן בכל שלבי חייו, מילדות ועד בגרות, בדגש על הדפוסים שאליהם הוא כבול, על האמונות שבחר לאמץ ובהתייחס להשפעותיהם על חייו. בתהליך מנותחת הדינמיקה שבמערכות היחסים שלו ונלמדת גישה משנת חיים להסתכלות עליה וללמידה מצמיחה מתוכה. כמו כן נלמדות שפת הסימנים היקומית, תורת השיקופים, ארבע ההסכמות של דון מיגל רואיס, בדרך מאיצת התפתחות וטכניקת בריאת המציאות בכוח המחשבה. בנוסף, נעשה מיקוד על קבלת ואהבת העצמי ומתן פרופורציות נכונות לאירועי החיים. כך למד המתאמן לבחור לעצמו מסלולי צמיחה שמחים ולזנוח את הצמיחה בדרך המאבק. המתאמנים מדווחים על שיפור ניכר במצב הרוח, בתחושת החיוניות ובתשוקה לפעול ועל שיפור מקביל בבעיות בריאות שונות.
האימונים שמעבירה רונית מתקיימים פרונטלית בקליניקה שבביתה או בדרך מקוונת באמצעות קישור שנשלח למתאמנים השונים בכל רחבי הארץ וגם בחו"ל, ויש גם שמתאמנים בשיחת וידאו או שיחת טלפון רגילה. "ההצלחות הן זהות ללא תלות באופן שבו אנחנו נפגשים". כך למשל היא אימנה אלמנות רבות, שחוו בחייהן שינויים מרחיקי לכת בעקבות התהליך האימוני הרוחני שעברו אצלה: הן החלו לצאת לדייטים, להשתלב בקורסים מקצועיים שונים, להקפיד שוב על הופעתם והיו מי שאף נרשמו ללימודי משפטים לאחר שחצו את גיל 50, ועוד בחירות אמיצות אחרות, כשקודם לכן איבדו את טעם החיים מהכאב העז שהסב להן האובדן. "עם 'לולה', ניצולת שואה בת 94, שנכנסה לדיכאון קשה ואיבדה את החשק לחיות, בעקבות מותו הפתאומי של בנה היחיד, עשיתי בהתנדבות ובאופן טבעי, את אותו תהליך שכיום אני מעבירה כתורה סדורה בקליניקה. כעבור שבועות בודדים, כשתודעתה ספגה את התכנים הללו, חזרה לולה להתאפר, יצאה לבתי קפה עם חברותיה, שבה לקרוא רומנים ואף להתאמן בביתה. נכדיה אמרו לי שהשבתי להם את סבתא", היא אומרת.
רונית, נשואה לאביאל, שמאז פרישתו עובד כמנהל אחזקה בקבוצת מרימון, חברה להולכת גז טבעי, ואם לשלושה ילדים. בנה הבכור אופיר, בן 32, נשוי ואב לשניים, סגן אלוף, הוא מפקד גדוד האיסוף הקרבי בגזרת עזה בימים אלו. בתה האמצעית דניאל, בת 29, היא מנהלת משרד ורווחה בחברת סטארט-אפ, ובתה הצעירה יובל, בת 24, היא מעצבת גרפית ובעלת נפש אומן.
במשך כ-28 שנה עבדה רונית בהסתדרות העובדים הכללית החדשה בחיפה – בהתחלה כממלאת מקום זמנית של עובדת שיצאה לחופשת לידה ובהמשך עלתה בסולם התפקידים כמטאור: קלדנית, מנהלת הלשכה המשפטית, עוזרת למנהל אגף האדמינסטרציה, מנהלת חשבונות זוטרה, מנהלת חשבונות ראשית ובהמשך גזברית המרחב. בגיל 45 ובמקביל לעבודתה במשרה מלאה בהסתדרות יצאה ללמוד לימודי משפטים, שאותם סיימה בהצטיינות יתירה, התמחתה בפרקליטות מחוז חיפה אזרחי ועברה את בחינות הלשכה במועד הראשון. לפני כשנתיים הוסמכה כעורכת דין ואז עזבה את ההסתדרות, על מנת לסייע ולתמוך בהוריה במשבר בריאותי שחוו.
לעולם הרוח היא נכנסה בגיל 35, ובשיא פריחתה כגזברית מרחב, דרך סדק צר בעולמה הרציונלי, באמצעות קורס ריפוי בשחזור גלגולים. "זו היתה פתיחת מסע רוחני, שנמשך כשני עשורים ושבנה אותי להיות מי שאני היום. אירועים רבים שנשזרו בחיי, כבר משנות ילדותי המוקדמות, קיבלו רק בדרך זו הסברים מעוררי פליאה, שהיו תבולים לתדהמתי, בתבונה אלוקית. כבר כילדה, בעולם התמים של פעם, ידעתי דברים, שרק בגיל 35 נמצא להם הסבר בספרי העידן החדש. לאחר פרישתי מהעבודה ובסיום המשימה שלקחתי על עצמי עם הוריי, עמדתי בפני פרשת דרכים: האם לפנות לעולם המשפטים או לעולם הרוח? בעולם המשפטים יכולתי בקלות רבה להשתכר במהרה באופן מכובד, וגם עולם ההיכרויות שלי מתוקף תפקידיי השונים בהסתדרות יכול היה לסדר אותי היטב בנישה זו, אבל הרגשתי את השליחות קוראת לי: לרומם אנשים ולהשיב לידיהם את הכוחות ואת היכולת לעצב את נסיבות חייהם. כך יצרתי באופן אינטואיטיבי, את המערך הייחודי שלי, וכיום אני מנהלת קליניקה עם לו"ז צפוף, עשרות מתאמנים כבר שינו את חייהם ללא היכר ואני מחזיקה בגישה אימונית, ייחודית ומקורית, שאין דומה לה".
ספרה הראשון "משהו בי יודע" (הוצאת אחווה), נכתב בתחילה כעין מחברת זכרונות, שנועדה לסייע לרונית להשתחרר מדיכאון לידה שחוותה לאחר הלידה השלישית. ספרה השני "סיפורי תומי תום" (ספרי ניב) הוא ספר ילדים ייחודי שיצא לאור לאחר שפרשה מעבודתה בהסתדרות. באמצעות פרוייקט הד סטארט שהקימה באופן עצמאי, הצליחה רונית לגייס את עלות ההוצאה עבור מהדורה בת כ-1,000 עותקים, ואף מכרה כשליש מהם לפני שהופק הספר, שאת איוריו הססגוניים והמרגשים איירה בתה יובל אברם.
ספרה החדש הרומן "כשהפרח נפתח" (הוצאת ארגמן מיטב) הוא יצירה שונה ומיוחדת, המתובלת בתפיסות ובכלים רבים, שבאים לידי ביטוי ברוחניות הגלומה בה ולצידה, באופן פתייני, סיפור אהבה מלא תשוקה ויצרים המתואר באופן אירוטי, חושני וחצוף, אך כזה שמושך את הקוראים, לחוות תוך כדי הקריאה, את התפיסות הרוחניות, שחשוב לה שיכירו ושיתרגלו בחייהם.
רונית: "שליחותי וייעודי הם לעורר באנשים את הכוחות הרדומים בתוכם ושלתפיסתי, בעזרתם בלבד, יוכלו לצלוח את התקופה המאתגרת ויוצאת הדופן, שכתובה להתגשם עלינו. זה חבל ההצלה שאני שולחת להם בכל דרך אפשרית, באמצעות הספרים שלי, בתהליכי האימון, בשחזורי הגלגולים, באלפי הפוסטים שפרסמתי ועודני מפרסמת בפייסבוק ואפילו באמצעות שירים. מעבר לכך, יש ברומן התייחסות חשובה לא פחות לתפיסת נכונה של המיניות בחיינו, כאפיק תקשורת מקודש, בין אוהבים, בניגוד לשימוש הזול שנעשה בה לא אחת בתקופתנו. מיניות יכולה לשמש כבית מקדש לזוג אוהבים, אך גם לשמש בהטייה מתכליתה הגבוהה, ככלי משחית. כמי שנחשפה לסיפורי חיים רבים במסגרת הקליניקה שלי וכמי שעובדת לאורך שנים עם הדימיון ככלי יצירה עשיר, נולדה בי עלילת הספר באופן טבעי כמעט. אגב, מזה שנים אני חולמת חלומות lucid, חלומות שבהן אני מודעת להיותי חולמת ומודעת גם להיותי בוראת מציאות ומוגנת במסגרת זו, כך שהדמיית מצבים היא דבר שקל לי מאוד לייצר".
