מאיר הרוש הוא הדמות הכי מרגשת בבית"ר. עשרות שנים שהוא עובד במסירות ולא נח לרגע. מדי פעם המצלמה נחה עליו, אוכל ת'ציפורניים כשמחמיצים או קופץ לשמיים כשמכניסים, אבל הסיפור שלו לא תמיד מקבל ביטוי. האיש הזה מסתובב עם הד.נ.א של בית"ר, כן, הוא הסמל. צנוע, עממי, משלנו. ירושלמי אסלי שהתברג להיות מנהל המשק של בית"ר ומקדיש לה את חייו.
בחורף או בקיץ, בשבתות ובחול, תמיד כשצריך, הרוש תמיד בחזית. הלוואי שלשחקנים היו את האנרגיות שלו ואת רמת המחויבות. הוא עבר מאמנים רבים והתמקצע, הפך להיות הוותיק מבין אפסנאי ליגת העל ביחד עם חברו הטוב אלי בואנו מהפועל תל אביב שכבר בפנסיה ועובד רק כמה שעות ביום.
הרוש הוא קודם כל אוהד שרוף. מתלהב כמו ילד בגולים, חי את הקבוצה, מחובר ליציעים ורואה בכל הצהובים אחים. יש לו לב מזהב, עיניים טובות וטונות של רגש. השירות שלו ברמה של מלון בחוג הסילון. תו תקן הכי מחמיר.
השחקנים מכורים אליו, יודעים שהוא מותג. כל מי שעבר בבית"ר רואה בו אח גדול. ברק יצחקי, אמסלם, ברוכיאן. הוא היה בחתונות שלהם, הגיש להם תה בקור של ינואר בבית וגן, ואת מדי האימון מגוהצים ומעומלנים עם ריח נרקיסים.
הוא הכי מחובר לאבוקסיס. סיפור שהחל כשיוסי הסתובב עם מספר 8 על הגב.
אבוקסיס נפל בקסמו מהר מאוד, הוא רואה בו אח תאום. שניהם באים מאותו מקום, מאותה אהבה, הקרבה וחריצות ללא פשרות.
אבל מעל כולם, מאיר הרוש נכנס ללב של אלי אוחנה.
כולם זוכרים מהטלוויזיה את מאיר הרוש מחזיק ביד את נעלי הכדורגל השרופות של אוחנה, אחרי הצתת מתחם בית וגן לכאורה על ידי אולטראס הפועל ת״א, יותר מעשר שנים לפני שלה פמיליה לכאורה נקמו בפעולה דומה בסוף העונה שעברה.
הרוש הקים בבית וגן מוזיאון עם מזכרות מהרגעים הגדולים של המועדון, שנשרף קליל ולא נותר ממנו דבר. גם אוחנה, שכבר לא מתרגש בקלות, לא יכל להישאר אדיש למראות. הוא חיבק את הרוש והרים אותו מהרצפה. בחמש השנים של אוחנה כיו"ר הרוש קיבל מעמד לא רשמי של נשיא.
ככה זה כשכולם מתחלפים ורק אתה תמיד נשאר, הלב והריאות של בית"ר.
****************
דיו, דיו:
שלמה שירזי כבר בן 60,
געגוע לשחקן שכמוהו לא מייצרים היום
