שבוע טוב וחודש טוב לכל הירושלמים. כבר עכשיו לפני השריקה הראשונה לדרבי, ברור שהמנצחת הגדולה היא העיר ירושלים. כבר שבועיים שבכל מקום מדברים על המשחק הזה, במקום האזכורים השליליים על העיר (בריחת הצעירים, החרדים ששולטים וכו') בהחלט שינוי מבורך, ונקווה שהאטרקציה ואווירת הקרנבל תמשוך תיירות פנים לעיר היפה בתבל.
הקהל של בית"ר ירושלים ראוי להערכה מיוחדת. 20,000 אוהדים קנו כרטיסים לדרבי, ועוד עשרות אלפים מנסים ללא הצלחה להשיג כרטיסים ליציעים הצהובים. נראה שאם בטדי היה מקום לעוד 30 אלף, הוא היה מתפוצץ מאוהדים צהובים. אבל ספק גדול מאוד אם בכוחם של האוהדים לדחוף את בית"ר לניצחון מול הבלוק האדום שמחכה להם.
כי מבחינת כדורגל – כתבתי כבר בשבוע שעבר – המשחק יגמר לדעתי בתיקו עם סקור נמוך, אנדר כפי שאומרים המהמרים ( דרבי: ברק יצחקי מול המלכודת של זיו אריה). בית"ר תתקשה מאוד מול עבודות הביצורים של מאמן הפועל ירושלים זיו אריה. לברק יצחקי אין סגל עמוק כמו לברק בכר שמקבל פתאום את ליאור רפאלוב בשיא כושרו, ולכן היכולת שלו להפתיע מוגבלת.
אבל הכדורגל זז הצדה לעומת החגיגיות. יש באוויר ריחות נוסטלגיים מהתקופה של הדרבים בימק"א בשבת בצהריים. כשהכוחות היו שקולים לגמרי, מישל דיין סחט הצלות מיוסי מזרחי, ציון אוחנה שמר באגרסיביות על אלי אוחנה והקהל של בית״ר שר "ציון כפרה על אלי", והכול היה תמים ומתוק כמו חלום.
נאחל לעצמנו שנכעס ונתעצבן רק על כדורגל, בעזרת השם. כי אחרי ולפני הכל כולנו ירושלמים וכולנו אחים. כדורגל זה רק משחק ושנהיה בריאים וחזקים, אמן!
