בית הכנסת "חסד ורחמים" בירושלים הוא מקום בו אתה חש קדושה בתוך מוזיאון המשתף מתפלליו כבמקהלה. מרכז רוחני בלב הקהילה, עתיק ומכובד.
יופי ענק בשכונת מזכרת משה בירושלים. נוסד בשנת התרפ"ה 1925, לעדה הספרדית מיוצאי העיר העתיקה.
היסטוריה לא פשוטה עברה על המקום. היה זה בית מגורים בשכונה, שהפך להיות בית מרזח. מר יצחק ארמוזה, ראש משפחת ארמוזה דאז, התקשה להכיל מצב בו משפחתו חיה מול המקום.
המאבק של יצחק ארמוזה, היה להביא את השכינה, הקדושה וערכי היהדות, למצוי והלא רצוי. מאתגר היה להפוך את המקום בו נפלטו ממנו בזה אחרי זה כל רעיו וידידיו של לוט למקום תפילה. כך התבצעה קניית המקום והתקבלה הזכות למשפחת ארמוזה הירושלמית לבנות, לייסד ולשמר בית כנסת לתפארת, עד היום הזה.
ילדה בת חמש הייתי, כאשר גרנו בסמוך לבית הכנסת, מצטרפת לאמי בעזרת הנשים, וצופה על אבי מלמעלה, בהתלהבות שובבה כאילו לא הרגע נפרדנו בכניסה. זה היה המקום בו התחברתי לתפילת "לכה דודי" עם כניסת השבת, ועד להבדלה במוצ"ש. מאז ועד היום מחוברת למקום בו השאירו הורי את הד.נ.א הממגנט אותי בחזרה לילדות.
אך מה ששואב את קהל המתפללים, התיירים, האורחים, וכל הבאים להתפלל כאן, זאת חוויה מיוחדת ונדירה, שאיננה מובנית מאליה.
בית הכנסת שבע הימים והשנים מתוחזק, נשמר ומעודכן על ידי רוח צעירה ומודרנית ומלאה כבוד ודרך ארץ לכל הדור המייסד. דור הבנים, הנכדים והנינים הצעירים מלאי שאפתנות ומעשים לטובת הקהילה והגשמת החזון והמושג "חסד ורחמים".
אל העוצמה הייחודית הזאת מתווספת תפאורת בית הכנסת – מוזיאון קסום המלווה את המתפלל שלא חדל להתפעל גם תוך כדי תפילה. איורי התקרה לקוחים מתיאור בריאת העולם. חלונות ויטרג' מעוצבים בנושא חודשי השנה וסמלי החגים. גלגל המזלות, שבעת המינים, ציורים אומנותיים של שבטי ישראל, ציור קסום של קטע מהכותל, והיכל הקודש עטור פרוכות יפיפיות מלאות הדר.
והכל בפרטים והוראות שתוכננו ונמסרו כמו לכהן הגדול בעת בניית המשכן בספר ויקרא. המסר הערכי רב הוא פי כמה. צניעות, הוד, כבוד ואמונה. מסרים אלו פורצים מידי תפילה ובשחרית של שבת ביתר שאת.
השתתפותם של המתפללים בקטעי התפילה תצמיד אותם למשמעותה של כל מילה "בשירת הים", שירי הודיה, סליחות ובמזמורי תפילה אחרים. כאן התפילה מקבלת סגולות מפתיעות ועומק. שורשה הוא בלב. אתה חש שאתה שותף למקהלה שמזמוריה, מהותה, ניגונה, והמקום בו היא נשמעת נוסקת לאל, ומביאה את המתפללים למצב רוחני גבוה.
ההשתתפות בשיח עם האל מחולל שינוי בנשמה, סוג של התעלות והטענות ברוחניות.
חגים וזמנים לששון מתרחשים בבית הכנסת כהלכתם. "שמחת תורה" זה החג בו מצטרפים לחגיגות אורחים מכל הארץ. דגל שמחת תורה מתנפנף לו בידי כל הילדים, עת מתחוללות הקפות רבתיות וחווייתיות. חוגגים את תמצית סיום קריאת חמישה חומשי התורה כאילו הובאה עכשיו מהר סיני.
"מפי אל מפי אל יבורך כל ישראל", מזמור חוזר ונשלח לעם שלם. זהו הפלא, זה הקסם שאי אפשר להסבירו.
כותב רבי נחמן (בליקוטי מוהר"ן ט, ג) "עיקר חיותינו אנו מקבלים מהתפילה! התפילה משפיעה חיים לכל העולמות!" כתב, וכל הבאים וחוזרים ל"חסד ורחמים" חשים משמעותה של אמירה זו.
