יש כאלה שעדיין מחכים שהרכבת הקלה בירושלים תהיה באמת קלה – אבל עד אז, העיר ממשיכה לשנות את פניה עם פרויקט התחבורה הציבורית הגדול. אחרי שנים של עבודות, מחסומים, פקקי ענק ורגעים שבהם נדמה היה שהעיר העתיקה תתחדש לפני שהפרויקט יסתיים, מגיעים סוף-סוף שלבים משמעותיים בהרחבת הרכבת הקלה בירושלים.
בימים הקרובים ביותר אמור להתחיל לפעול הקו המורחב של הרכבת הקלה בירושלים, שמוסיף קילומטרים חדשים למערכת ותחנות נוספות בנקודות מפתח בעיר. הקו האדום, שחיבר עד כה בין פסגת זאב להר הרצל, יוארך צפונה לנווה יעקב ודרומה לבית החולים הדסה עין כרם. כלומר, נסיעה מקצה לקצה תהיה ארוכה יותר, ויהיו יותר תחנות בדרך.
במקביל, הולכות ונשלמות ההכנות לקו הכחול – שאמור להיות הדבר הבא בתחבורה הירושלמית, עם נתיב משודרג ומקטע תת-קרקעי במרכז העיר. הפרויקט נמצא בשלבי הקמה ראשוניים, עם תקווה (או חלום?) שהשלב הראשון שלו ייפתח ב-2029, בעוד שאר החלקים יגיעו מתישהו בתחילת העשור הבא. עלות ההרחבה? מיליארדי שקלים, עם תוספות קטנות פה ושם, כי לא נתקטנן על תקציב כשהעיר הפכה לאתר בנייה.
אבל האם ירושלים מוכנה באמת למערכת רכבות רחבה כל כך? מצד אחד, אין ספק שתחבורה ציבורית משופרת היא צורך חיוני, בטח בעיר סואנת כמו בירת ישראל. מצד שני, השאלה היא כמה שנים עוד ייקח לתושבים להבין איך בדיוק הנסיעה משתלמת יותר מרכב פרטי, במיוחד עם העלאת מחירי הכרטיסים שמגיעה.
העבודות עצמן לא יעברו בלי מחאות: סוחרים במרכז העיר טענו בעבר שהפרויקט פוגע בתנועת הקונים, נהגים נתקעו שעות בכבישים שהיו פעם דו-נתיביים והפכו למסלולי מכשולים, וחלק מהתושבים עדיין מתגעגעים למקומות חניה שהוקרבו למען המסילה. אבל היי, לפחות עכשיו אפשר לחלום על ירושלים עם פחות עומסי תנועה, ויותר אנשים עומדים צפופים בקרון אחד ומנסים להבין למה עוד לא הגיעו ליעד.
ירושלים הולכת ומשנה את פניה – השאלה היא האם התושבים מוכנים לשינוי, או שבסוף עוד נמצא את עצמנו מתרפקים על ימים שבהם הרמזור במרכז העיר היה המכשול התחבורתי היחיד שדאגנו ממנו.
