הלב נשבר שוב, והכאב אינו נותן מנוח. ולדיסלב בונגרט ז"ל, אב אוהב שהקדיש את חייו לבתו סופיה מוריאל ז"ל, לא עמד באובדן הקשה. מאז אותו בוקר נורא שבו בתו נרצחה במסיבת הנובה, הוא התקשה להמשיך הלאה, חיפש תשובות שלא הגיעו ונאבק ביגון הולך ומעמיק. סיפורו של אב שלא הצליח למצוא נחמה, עד שהחליט לסיים את חייו, הוא תמרור אזהרה לכולנו על עומק הפצע שהשאיר הפיגוע הרצחני בלב משפחות הקורבנות.
ולדיסלב בונגרט ז"ל מכרמיאל שם קץ לחייו, 505 ימים לאחר שבתו, סופיה מוריאל ז"ל, נרצחה באירוע הטרור במסיבת הנובה. חברים מספרים על קשר עמוק בין האב לבתו, שהתבטא בין היתר ביצירת סרטוני טיקטוק משותפים. עוד הם מוסיפים כי מאז הרצח, ולדיסלב חיפש תשובות וצדק, אך הכאב הכריע אותו.
סופיה, בת 21 במותה, גדלה בכרמיאל ולמדה בבית הספר אורט פסגות. מחנכת הכיתה שלה, עדי אלון, תיארה אותה כנערה שקטה, נעימת הליכות וחברותית.
השלכות נפשיות של אובדן טראומטי:
אובדן ילד באירוע טראומטי כמו פיגוע טרור משפיע באופן עמוק על בריאותם הנפשית של ההורים. מדובר בטראומה החורגת מהאבל הרגיל, וכוללת תחושת אשמה בלתי פוסקת, כאב רגשי עמוק והרגשה שאין דרך חזרה לשגרה.
מחקרים מצביעים על כך שהורים שחוו אובדן כזה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעות דיכאון, חרדה ופוסט-טראומה. חלקם חווים סימפטומים פיזיים כמו כאבי ראש כרוניים, נדודי שינה, ואף מחלות לב הנובעות מהעומס הנפשי. הכאב המתמשך, יחד עם תחושת חוסר האונים והצורך הבלתי פוסק בצדק, עלולים להוביל למחשבות אובדניות ואף להתאבדות.
בנוסף, ישנו גורם נוסף שמחריף את ההתמודדות – תחושת הבידוד החברתי. לעיתים, החברה מתקשה להכיל אבל מתמשך, מה שגורם להורים שכולים להרגיש לבד במאבקם. רבים מהם מדווחים כי הסביבה מצפה מהם "להמשיך הלאה", אך הכאב אינו מרפה, והפער בין הציפייה החברתית למציאות הרגשית יוצר תחושת ניכור מתגברת.
תמיכה נפשית מקצועית וסביבתית היא קריטית במצבים אלו, אך לעיתים אינה מספיקה כדי למנוע את הטרגדיה. על כן, ישנו צורך דחוף בפיתוח תכניות ייעודיות להורים שכולים, הכוללות טיפול ממושך, תמיכה רגשית וקהילתית, ושיח פתוח על מצוקתם המתמשכת.
הטרגדיה של משפחת בונגרט מדגישה את הצורך במתן תמיכה נפשית מתמשכת למשפחות נפגעי טרור, ואת החשיבות בזיהוי סימני מצוקה נפשית בקרבם. אולי, אם הייתה ניתנת תשומת הלב המתאימה בזמן, ניתן היה למנוע את הטרגדיה הזו.
