השאלה שמטלטלת את ישראל לא מפסיקה לייצר מחלוקות: האם על המדינה להתקדם לשלב ב' של עסקת החטופים, או להחזיר את צה"ל לעימות כולל מול חמאס? ברקע הוויכוח, עומדת המציאות הקשה של החטופים שנותרו בעזה, שמצבם הבריאותי ממשיך להידרדר מיום ליום. הפגישה המטלטלת בין החטוף שהושב, אלי שרעבי, לבין קובי אהל, אביו של החטוף אלון אהל – שנותר בשבי, המחישה לאחרונה את גודל הזוועה. כשאביו של אהל הציג לשרעבי תמונה של בנו מלפני השבי, החטוף ששב פשוט לא הצליח לזהות אותו, זאת על אף ששהה עמו בשבי לא מעט זמן – עד שלבסוף הבין כי גם הוא איבד למעלה מ-30 קילוגרמים ממשקלו בשבי חמאס בעזה. האם ישראל יכולה להרשות לעצמה להמתין?
מחיר ההמתנה: בריאות החטופים מידרדרת
על פי ההערכות, נותרו בעזה כמה עשרות חטופים חיים. רבים מהם מוחזקים בתנאים קשים ביותר – ללא טיפול רפואי, מזון ראוי או תנאי היגיינה בסיסיים. משפחותיהם דורשות ממשלת ישראל לפעול להשבתם במהירות האפשרית, אך הקבינט הביטחוני טרם קיבל החלטה סופית באשר לצעדים הבאים. השיח הציבורי בישראל הופך בימים אלו לטעון במיוחד. יש הקוראים להחזיר את כוחות צה"ל לפעולה רחבה ברצועת עזה, כדי להפעיל לחץ צבאי על חמאס ולהביא לשחרור החטופים בכוח. מנגד, אחרים סבורים כי רק הסכם נוסף עם המתווכים הקטארים והמצרים יוכל להביא לתוצאה ממשית. חילוקי הדעות חוצים את המערכת הפוליטית, והלחץ הבינלאומי גובר.
המתיחות ברחובות ישראל נמשכת, אך נראה כי גל המחאות שאפיין את התקופה מאז השבעה באוקטובר 2023 מתחיל להיחלש. בעוד משפחות החטופים ופעילים למען העסקה ממשיכים להפגין בדרישה לפתרון דיפלומטי, רבים טוענים כי האכיפה האגרסיבית, כולל מעצרים, פיזור בכוח ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות, מביאה לצמצום המחאה הציבורית. בנוסף, התעייפות הציבור והיעדר התקדמות נראית לעין מגבירים את תחושת חוסר האונים בקרב המפגינים. יש הטוענים כי ללא הפעלת לחץ ציבורי מתמשך, הסיכוי להביא לשינוי במדיניות הממשלה קטן משמעותית.
כך או כך, ההכרעה בין חידוש הלחימה לבין עסקה נוספת עלולה להיות אחת הדרמטיות ביותר שישראל תיאלץ לקבל. בינתיים, בזמן שהוויכוחים מתגברים – החטופים נותרו מאחור, והשעון מתקתק.
