לא עוד בעיה של הרשתות – אלא של מערכת החינוך
בשבועות האחרונים מתרבות העדויות מבתי ספר ערביים בצפון, המשולש והנגב, על תופעה חמורה של שיימינג דיגיטלי בקרב תלמידים – לרוב נגד בנות. סרטונים מביכים, תמונות שהודלפו מקבוצות פרטיות, ותגובות קשות בטיק־טוק ובאינסטגרם – הופכים את חיי היומיום של נערות רבות לגיהנום של ממש.
לדברי מנהלת בית ספר בכפר בצפון, "התחושה היא שדי איבדנו שליטה. כל תלמיד שני יודע לערוך סרטון או להפיץ שמועה, וזה עובר במהירות מפחידה".
פגיעה תדמיתית – וגם רגשית
ההשלכות רחבות: תלמידות שחדלו להגיע לבית הספר, הורים שנמנעים מלפנות למשטרה מחשש לפגיעה במוניטין המשפחתי, ומנהלים שמתקשים להתמודד עם האירועים ללא כלים טכנולוגיים או תמיכה מספקת ממשרד החינוך. אחד המנהלים אמר לאחרונה ל"כל אל-ערב": "אנחנו בעידן שבו מילה שנאמרה בכיתה מגיעה לכל הכפר בתוך שעה – עם עריכה גרפית ותגובה ציבורית. זה לא פשוט בכלל".
משבר חברתי עם שורשים עמוקים
לצד השיח הפנים־חינוכי, התופעה חושפת גם קונפליקטים תרבותיים. בחברות מסורתיות, השיימינג עלול להוביל לבידוד חברתי, נידוי ואפילו אלימות במשפחה. ארגוני נשים מהמגזר מצביעים על עלייה בדיווחים של פגיעות רגשיות ואף פיזיות – בעקבות שיימינג מקוון. לדברי רופאה קהילתית מהגליל, "אנחנו רואים נערות שסובלות מחרדה קשה, הפרעות אכילה וניסיונות לפגיעה עצמית – כשכל זה התחיל מסטורי אחד".
קריאה לפעולה – וחשש מהכחשה
לצד הקריאות להגביר אכיפה, להכניס תכניות חינוך דיגיטלי ולספק סדנאות להורים, יש גם קול אחר: קולות במערכת ובקהילה שמעדיפים לא לדבר – כדי לא "להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה". האם מערכת החינוך תדע להתמודד עם תופעה שמשלבת טכנולוגיה, כבוד, מגדר ואלימות? ייתכן שהמענה יגיע רק כשתתרחש חלילה טרגדיה.
